אמונת חכמים

שלום וברכה

העובדה שההלכה נקבעה על ידי גברים – נכונה היא.

ההנחה שבגלל זה הם "לא ראו" את הנשים מול עיניהם – לגברים אלה היו נשים; לגברים אלה היו בנות; לגברים אלו היו אמהות; גברים אלה – גם הטילו מגבלות גדולות על עצמם בתחומי הצניעות, ואיסורים רבים.

וחכמי התורה שבעל פה הם המופקדים בדיוק על תשובה לשאלה הבסיסית העולה מן התורה: עד כמה מצווה מסוימת קשורה לתקופה (ועל כן, לדוגמה, איני מכיר אף פוסק הלכה בעולם שיתיר אשת יפת תואר), ועד כמה היא נצחית. גם אם היא נלמדת מ"רק איסור אישה סוטה".

הדבר נכון גם לגבי גזירות חכמים. ההנחה שגזירת ז' נקיים היא נגד האישה יותר מאשר מצמצמת את הקיום המיני מצדו של הבעל – אף פעם לא הייתה מובנת לי, וממילא גם הטענה ביחס למגדרם של חכמים.

האם ההלכה הייתה נראית אחרת אם נשים היו חלק מהדיון – ספק גדול. לא זו בלבד, אלא שאפשר שהיא הייתה נראית אחרת, אבל לכיוון החומרא. לא הקולא.

לכן, אני מציע בדרך כלל לעזוב את ההיבטים המגדריים כאן, ולהניח כי חכמינו היו גדולים דיים כדי שלא להטיל על נשים דברים שהם לא הטילו על עצמם. זו אמונת חכמים שעליה מבוססת ההלכה.

כל טוב