שאלה
שלום לרב, עלתה לי שאלה במהלך לימוד בשער הגלגולים, אני לא באמת יודעת את מי לשאול וחשבתי לנסות כאן באתר...
אכתוב תחילה בקצרה את הרקע לשאלה-
לפי מה שהבנתי בלימוד עצמי, ביטוי א"א שברצון הוא מהכוחות ה"מקיפים" שבאדם שהרי יש כלל שהכוחות הפנימיים מוגבלים באיבר מסויים, אבל הרצון נמצא בכל האיברים בשווה, ולכן הוא נקרא 'כוח מקיף'.
ראיתי שכותבים שה'הוכחה' לכך היא שתיכף כשעולה באדם רצון להניע את ידו, היא זזה מיד בלא שום שיהוי כלל (דהיינו, ניכר בחוש שאין צורך לרצון להגיע מהראש אל היד, והטעם לזה הוא משום שהרצון נמצא בו זמנית בראש וביד בשווה).
אבל היום ידוע שיש מסרים שצריכים לעבור ממרכז הבקרה במוח אל היד כדי לגרום לה לפעול, אומנם משך הזמן אינו מורגש אך בהחלט קיים הפסק מסוים, אמנם קצר מאוד מאוד. אך הרצון לא קיים ביד ובראש ממש במקביל.
האם התפתחות זו בידע הפיזיולוגי משנה מהותית את תפיסת הרצון הקבלית?
ובעצם הופכת אותו לעוד כוח פנימי מכוחות הנפש הקיים במוח ומשפיע על שאר אברי הגוף? אם לא, האם ההגדרה שכוחות פנימיים לעומת מקיפים מוגבלים באיבר מסוים היא זו שמשתנה?
ואם אכן תפיסת הרצון היום משתנה והוא מוכר ככוח פנימי ולא מקיף, יש לכך השלכות רבות על כל תפיסת העולם הקבלית שיסודותיה הם ביחס של הרצון ושאר המידות באופן של פנימי ומקיף.
האם הרב יכול לענות לי תשובה על השאלה או להפנות אותי למי שיוכל לעשות זאת?
אשמח מאוד מאוד!!
תודה
תשובה
שלום וברכה
לצערי איני בקיא בנושאים בהם את דנה.
ואף על פי כן, השאלה בדבר השפעת הידע המדעי על דברים שנאמרו במערכת המחשבה הקדומה היא שאלה שמשתרעת על אין ספור תחומים, וביניהם מה שאת שואלת.
ונראה לי כי יש לנו מפתח כללי לענות על שאלה זו, בשני רבדים::
ראשית, הרעיון כי הרצון נמצא בכל האיברים והוא האור המקיף, ואילו האור העצמי מוגבל לאבר מסוים נותר נכון, הגיוני ומסור על פי הקבלה. גם אם ההוכחה הקדומה לכך הייתה שהמחשבה מיד משפיעה על היד התבררה כלא-נכונה, מה שנפל הוא ההוכחה שנבחרה, ובוודאי יש אחרות, והרעיון נותר על כנו.
שנית, אין לערבב טענה שאינה מדעית עם הוכחות מדעיות. מבחינה מדעית את צודקת - יש תיווך ולא קפיצה בין הראש ובין היד. אולם, גם בהכירנו את התיווך אנו ממשיכים לומר כי אופי ההופעה של הפעולה בראש הוא בדרכו של האור המקיף - המחשבה הכללית על הפעולה, ואף שהיא מתווכת על ידי מערכת עצבים, אין ספק כי אופי הפעולה של היד הוא אחר: שרירים ספציפיים וכדו׳.
וגם כאן, הרעיון נותר על כנו.
כל טוב ויישר כוח