אמונה

בס"ד

שלום רב,

עקר התשובה שלי לדבריך דברי הרמב"ם (הלכות מלכים פרק יב הלכה ב)

"וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו שדברים סתומין הן אצל הנביאים גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו אלא לפי הכרע הפסוקים ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו

ועל כל פנים אין סדור הויית דברים אלו ולא דקדוקיהן עיקר בדת

ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות ולא יאריך במדרשות האמורים בענינים אלו וכיוצא בהן ולא ישימם עיקר

שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה"

יהיו דבריו אלו של הרמב"ם נר לרגלנו, וירחיקו(!!!) אותנו מהעיסוק בנושא.

בכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, רשמתי תשובות לצד השאלות שלך:

1) האם בתחיית המתים, הקמים יזכרו את כל שארע להם לפני המוות ואחריו? הרי מדובר בתהליך טראומטי של גסיסה מכאיבה, ייסורי גוף ונפש, אימה מהמוות, ולאחריו הפחד במעמד המשפט וגזירות הזיכוך. ישנם תיאורים מעוררי חלחלה על תהליך המשפט. בין היתר מתואר שהופכים את מעיו של האדם, שהוא ניצב אלכסון ומתחתיו פעורה תהום ללא סוף. מעשיו נפרטים לפרטי פרטים וקטגוריה קשה נמתחת עליו. זיכרון כל אלה ודאי שיכביד על הקמים וישנה אותם. כיצד יוכלו הקמים לתחיה לחיות את המשך חייהם לאחר שנחשפו לחוויות מטלטלות אלה? יתירה מזאת, המתים פגשו את האל ויודעים את האמת. האם ניתן להמשיך בחיים רגילים לאחר שראית את האל? לאחר ששכנת בגן עדן או למצער בגהינום?

תשובה: אינני יודע מה בדיוק קורה בעולם המתים. לפי הרמב"ם (הקדמה לפרק חלק) התיאורים הללו אינם כפשוטם, הם משקפים מצבים ותהליכים רוחניים שעוברת הנשמה. מכל מקום אני מסכים למסקנה שלך: העולם של תחיית המתים יהיה בוודאי שונה מהעולם שלנו, לא יהיו בו עוול ושקר, הוא יהיה עולם צודק ומתוקן.

2) עד כמה תיאורי המשפט נסמכים על הכתובים?

תשובה: כפי שציינתי לעיל, גם אם יש פסוקים שונים בדברי הנביאים, הם ניתנים לפירושים מגוונים. המקור של רוב תיאורי העולם שלאחר המוות אינו פסוקים אלא מדרשים.

3) מקובל בין היתר, ללמוד ולהגיד קדיש לעילוי נשמת הנפטר וכדי להוציאו מהגהינום. האם הקדיש והלימוד מחלצים את הנפטר כליל מהגהינום או רק מקצרים את השהות בו?

תשובה: כל אחד נידון לפי מעשיו. מכל מקום, הגיהנום הוא מקום נכון למי שצריך להגיע אליו מפני שיסורי הגיהנום מזככים ומאפשרים לנשמתו לחזור למקומה הראוי.

4) האם המתים מתעניינים בבני משפחותיהם ומודעים לקורה איתם? יש הטוענים שהקשר הנפשי הקרוב בין הנפטר למשפחתו נמשך שנה בלבד ואז מתדלדל כחלק מתהליך ההשלמה שחווה הנשמה עם מצבה החדש.

תשובה: אני לא מכיר שום קביעה מוסכמת וברורה בשאלה זו. יש דעות שונות ומגוונות.

5) באיזה גיל כרונולוגי ובאיזה מצב גופני יקומו המתים? מה יקרה למי שהיה עד למותו סיעודי? שמעתי שלפי פוסקים אחרונים הם יקומו בגיל עשרים ולא בגיל זקנה.

תשובה כנ"ל: אני לא מכיר שום קביעה מוסכמת וברורה בשאלה זו. יש דעות שונות ומגוונות.

6) האם לאחר תחיית המתים, ימשיכו אנשים להביא ילדים לעולם? האם תחיית המתים מבטלת את מצוות פרו ורבו? האם מכסת הנשמות הזכאיות לגאולה התמצה במי שנותרו ושקמו? האם המתים ששבו לעלומיהם יקימו משפחות חדשות?

תשובה: מפשוטי הדברים נראה שלאחר תחיית המתים, יחיו חיי משפחה – אבל גם בעניין זה אין הלכה פסוקה.