שאלה
שלום הרב,
השאלה היא בנוגע לקבלה של תלמיד מרבו.
מהם המקומות שצריך לשאול רב מה לעשות ומהם המקומות שלא צריך לשאול?
מהם המקומות שבהם אמירת הרב היא בגדר חובת עשייה ומהם המקומות שבהם היא בגדר המלצה?
אני מסתכל על אחינו החרדים ואני לא יודע האם דרכם טובה בייחסם אל מוצא פיו של רבם או לא.
תודה רבה הרב.
תשובה
שלום וברכה
לאורך הדורות כולם, כבר בגמרא, אנו מוצאים התייחסויות שונות לשאלה זו, חלקן הלכתיות (תלמיד המורה הלכה במקום רבו) ורובן הנהגתיות - היו כאלה שלא אמרו דברים שלא שמעו מפי רבותיהם לעולם, והיו כאלה שלא עשות זאת וכדו'. כך גם לאורך הדורות.
גם בעולם החרדי - יש אין ספור התייחסויות כאלה, ויש כאלה שלא יזוזו צעד בלי לשאול את רבותיהם, ואילו אחרים לא זו בלבד שיעשו דברים רבים בלי לשאול, לעתים הם אפילו יציגו מצג שווא של שאלה, אך למעשה הם מתמרנים.
אין אפוא תשובה אחת מחייבת של עמדה זו.
אני חושב שכדאי מאוד להפוך את המינוחים "צריך" או "חייב" למינוחים של "כדאי", לאמור: כאשר יש נושאים שאדם חש בטוח ויציב בהם, בין אם מדובר בהלכה שהוא ממשיך בה מסורת אבות, ובין כאשר מדובר בעניינים אחרים - לא טוב ליצור תלות ברב, וטוב לאדם להכריע את דרכו, בלי לחשוש כל הזמן שמא הוא עושה דברים שאינם טובים.
ברם, כאשר יש שאלות הלכתיות מיוחדות ולא שגרתיות, כמו גם כאשר יש דברים שכדאי מאוד לשמוע עצת חכם שיפתח אופקים חדשים ואפשרויות שאדם אינו חושב עליהם לבדו - כדאי מאוד להתייעץ עם הרב, ולקבל את המרחב הגדול הזה.
האם אתה יכול ללכת בדרך זו ?
כל טוב