שאלה
היי
לאחרונה אני מרגישה מותשת מעבודת ה
כאילו הכל מסובך ומעייף.
אין לי כוח ללמוד, להתפלל, לחשוב, לעבוד על המידות שלי אפילו סתם לדבר עם הקב"ה אין לי כוח..
בהתחלה חשבתי שאולי זה סוג של עצלנות כזה שנכנסה בי וניסיתי להתגבר ולחזור לעצמי, זה רק העצים את ההרגשה ועכשיו אני לא יודעת איך נכון לפעול..
אני חושבת שאולי העמסתי על עצמי יותר מידי אבל מצד שני אני לא רוצה לוותר על מדרגות שב"ה כבר השגתי ולחזור אחורה.. אני משתוקקת להמשיך להתקדם בעוצמה ושמחה. ולא יודעת מה נכון לעשות. 'לזרום' עם האיתותים של הנפש שלי ולעצור או להלחם על זה ולהמשיך כרגיל?
תודה!
תשובה
שלום וברכה
כדי לעסוק ולהתחדש במהלך הנפשי שאת מצויה בו כעת יש צורך בדיאלוג, בעצות, בדחייה, בקבלה, בניסיון, ועוד ועוד. אתר התשובות הזה מאפשר את דבר רק באופן חלקי. אנסה לכתוב פתח ראשון ועצה, ואם תרצי לחזור ולפתח דברים – בשמחה רבה.
בשעה שביקשו רס"ג והרמב"ם למצוא שורשים ראציונליים במצווה להרחיק טמאים מהר הבית כתבו כי אחת המטרות היא לא לאפשר נוכחות מתמדת ושוחקת בהר הבית. הטומאה, שחלקה היא תוצאה של תהליכים ביולוגיים לא בחיריים, מחייבת את האדם להתרחק מהקודש, לחדש את געגועיו ותשוקתו, ולשוב בכוחות מחודשים לשם. גם ענייני טהרת המשפחה בוארו כך בגמרא, כדי לחדש את הברית ואת התשוקה בין איש ובין אשתו.
את היסוד הזה פיתחו בעלי תורת החסידות למונחים "רצוא ושוב". יש להם כמובן היבטים מגוונים, אך ביסודו של דבר, מה שאת מתארת הוא תנועות רוחניות לכיוונים שונים, לעתים יש "רצוא" מתעורר ומשתוקק, ולעתים יש "שוב", הלובש כאמור פנים מגוונות.
נראה מדברייך שאת נמצאת עכשיו במצב של "שוב".
והעצה שאני מבקש לפתוח בה היא לקבל את זה. לא להילחם בכוח במקום בו כוח לא יעזור. ברם, גם לא להתכנס לתוך עצבות או בטלנות. יש הדרכות לעת "שוב". עכשיו הזמן גם לאסוף, להתבונן על עצמך, להרפות מעט, לצאת מדירת הקבע שלך לדירת עראי רוחנית, לפתוח שערים בתחומים חדשים – אולי ב"בין אדם לחבירו", כגון שערי טובה, שערי הקשבה, שערי פתיחת לב וכדו'.
ולהיות קשובה לעצמך, ולהתעוררות שתתחולל בך, או לזמנים מתחדשים שייגעו בך, ואז להיענות ל"רצוא" מחדש.
האם את יכולה ללכת בדרך זו ?
כל טוב ושמחה