שאלה
שלום.
כשהייתי בן 9, הייתי לוקח כסף מהארנק של האמא שלי כמה פעמים.
פעם אחד היא כמעט תפסה אותי ושאלה אותי אם אני לוקח את הכסף, כי היא שמה לב שהיה חסר.
אני שיקרתי ואמרתי לא, אבל אחר כך הרגשתי כזה אשם וגרוע, ואני לקחתי את כל הכסף שאספתי מעבודות קטנות ומתנות שלי, ושמתי את זה בארנק שלה בלי להגיד לה (אני חושב שהחזרתי את כל הסכום, אם לא יותר ).
עכשיו בגיל יותר מבוגר, רציתי לדעת אם כדאי לי להגיד לה מה עשיתי? אבל אני דואג שזה רק יגרום לה כאב רגשי להגיד לה.
מה עליי לעשות? להגיד לה מה עשיתי ולבקש סליחה למרות הדאגה שלי למצב הרגשי שלה, או לא להגיד שום דבר כי החזרתי את הכסף כשהייתי קטן?
תודה
תשובה
בס"ד
שלום רב,
כתב רבי שלמה זלמן אוירבך (הליכות שלמה ג, ו): "מי שסיפר לשון הרע על חברו ואין חברו יודע מזה, ואם יגלה לו הדבר כדי לבקש מחילתו יצטער הלה בשמעו על כך, לא יגלה לו את הדבר". וכ"כ הרב נבנצל (ירושלים במועדיה עמ' רלד, שאלה רעח).
מתוך פניני הלכה https://ph.yhb.org.il/plus/15-05-05/
מכאן וודאי שאינך צריך לספר לאמך ולגרום לה עגמת נפש.
במקרה שלך - מדובר על מעשה שנעשה לפני גיל מצוות. ומדובר בעגמת נפש הרבה יותר גדולה - אם שמצטערת על מעשי בנה.
לכן ראוי שלא לצער אותה, ולא לספר לה.