שאלה
באמת שלפעמים אין לי תשובה- אני תמיד הולכת אחרי הברך ומשתדלת מאוד על המרפק- זה חשוב לי... אבל לאחרונה אני לא מבינה למה אני באמת עושה את זה- כי למה??
הכי קשה לי עם התשובות של אנשים "בשביל הגברים", "את יהלום- תשמרי ותכבדי את עצמך"
אני מבינה את החשיבות של לייצג את מה שאני בסופו של דבר מאמינה בו ובוחרת בו...
אני מאוד מתחברת לדעה של הרבנית אוריה מבורך בספר מה את מבקשת- הבנתי מה היא מדברת על מיניות ובספר שלה לא ראיתי יותר מדי על צניעות בבגדים- ראיתי על מה לא נכון בשיח שלנו ולא הבנתי מה כן השיח היהודי הבריא...(הבנתי מה לא, ולא מה כן:)
לא מצליחה למצוא מענה שיספק אותי- אני לא מרגישה איזשהו צורך ללכת חשופה- אולי רק קצת מעל הברך או שלא יהיה לי מצפון אם השרוול לא מכסה את המרפק- אבל בתכלס- למה אני הולכת ככה? ולא "כי ה ציווה"
אני אשמח לתשובה מפורטת שלא תגרום לי לאנטי- וגם נקודות לרעיון איפה אני יכולה למצוא את החיבור הפנימי שלי במצווה... תודה
תשובה
שלום לך!
כשקראתי את השאלה שלך לא היה לי אלא להזדהות.
במובן מסוים, מדגישים את עומס הכלל שמונח על הכתפיים שלנו.
אם זה במובן של הייצוגיות, בשביל גברים או בשביל המעמד שלך.
לכן, חשוב לי קודם כל ליישב הדורים מסויימים.
את יהלום – אבל לא בשביל זה את שומרת על צניעות.
את צנועה – לא בגלל גברים, אלא בגלל עצמך.
והאמת, זה לא רק ענין של לייצג את הפנים שלך, אלא ענין אמיתי כשלעצמו.
את הענין הפנימי בפני עצמו את מחפשת ונשתדל לתת לך את המענה בתשובה הזו.
כמובן, נשמח לשמוע ממך איפה זה פגש אותך.
נתחיל בדבר הפשוט- צניעות היא לא רק בגדים, או בצורה חיובית: צניעות בבגדים היא רק חלק מנושא הצניעות.
צניעות מתבטאת במישורים אקטיביים ופסיביים כאחד, בהתנהגות, בלבוש ובדיבור.
זה אומר מה אנחנו אומרים ומה לא, איך אנחנו מתראים לאחרים ואיך אנחנו רואים אחרים, איך אנחנו מתנהגים כלפי אחרים ואיך אנחנו מקבלים התנהגות של אחרים כלפינו.
לא נקיף את הכל, ולא רק כי היריעה קצרה מכדי לגעת בהכל אלא משום שמהשאלה שלך עולה שאת רוצה שנהיה ממוקדים בבגדים.
בפשטות, למה את עושה את זה? כי אלו גדרי ההלכה של הצניעות שנקבעו על פי ההלכה, הלכה שהיא בעצם דבר ה' אלינו (בתוספת הבנת חז"ל וסייגים).
אך ברור שאת רוצה להבין מעבר.
אני לא חושב שאחדש בכך שאגיד שלבוש, או חוסר לבוש, ככלל, היה ונותר שפה של התגלות, ושל חשיפה. זה לא גילוי וחשיפה של הנפש אלא של הגוף.
לא רק של נשים אלא של גברים גם כן. יש בזה מיתוג מסוים.
אפשר אפילו לעשות תרגיל של השלמת המשפט.
גבר שהולך עם חולצה מכופתרת הוא?
אשה שהולכת עם חולצה מכופתרת היא?
גבר שהולך עם חולצה מכופתרת ושני הכפתורים העליונים פתוחים הוא?
אשה שהולכת עם חולצה מכופתרת ושני הכפתורים העליונים פתוחים היא?
גבר שהולך ללא חולצה (עם קוביות בבטן) הוא?
אשה שהולכת ללא חולצה היא?
אפשר לשחק עם המשפטים האלו מצד מה המסר שהם מנסים להעביר, מה המסר שעובר, מה החברה חושבת עליהם, מה הם מנסים לעשות, איך את היית מרגישה בסיטואציה הזו מן הצד או כדמות שכתבנו.
כך או כך זה מעלה את השאלה היכן עובר הגבול.
אז אתחיל מגבול ראשון שראיתי הבוקר בפוסט בפייס (כן, ענתיקה וזה..) של אומנית בשם שרון שגדלה בחינוך דתי סגור (מאוד בירושלים) ובו כתבה על מקרה בו המחנך שלה בכיתה ד' העיר לה על זה שהיא צריכה לשים סוודר על הברכיים כשהיא יושבת מצד צניעות וכדי שלא ייראו.
מיותר להגיד שהתמלאתי חלחלה מהסיפור, וב"ה זה לא היה עובר בשקט היום, אבל אני חושב שגבול אחד שמתחדד מהסיפור הזה, הוא הנוחות.
גבר שכל הזמן צריך למשוך מאחורה את החולצה והגופיה שלנו כדי שלא יראו לו את הגב, או מה שהמכנסיים אמורות לכסות מתחת לקו המותן ולא מכסות, הוא לא בנוח. הוא לא הולך בצניעות, לטעמי.
לגבי החצאית והחולצה, אם את מרגישה שאם את זזה את צריכה לכסות משהו או להחזיק משהו כדי שלא ייראו הייתי אומר שזה הקו המנחה – לא נחלך כי את כל הזמן צריכה להיות מודעת למה רואים ומה לא.
בעבר מה היינו מכסים ומה לא היה קצת יותר ברור, אבל היום, בשל צו האופנה, וכל השימוש בבגדים כחשיפה ופיתוי זה כבר לא ברור (אם זה בגדים חצי שקופים, מכנסיים שמגלים את הישבן בצורות שונות ומשונות ועוד).
ויחד עם זאת, אני רוצה להאמין שלנו ברור מה אנחנו רוצים לכסות ומה לא.
זה לא בשביל גברים, הרי שמירת העיניים שלהם עליהם.
זה לא בשביל נשים אחרות שלא יראו, כי שמירת העיניים שלהם עליהם.
זה לא בגלל שאת יהלום וצריך לדאוג לו, שכן יש עוד אלף ואחד דברים לעשות לשמור על יהלום.
זה קשור לנוחות שלך ביחס ליכולת שלך לשלוט על הגילוי שלך וההסתר שלך.
וכל מה שהזכרת אומר שזה למען משהו חיצוני אבל גדרי הצניעות נועדו גם ובעיקר בשבילך, יש פה גם מקום כלפי אחרים ולאפשר להם להרגיש בנח במרחב, אבל זה לא קשור רק לבגדים, זה קשור גם לאופן בו מדברים ועוד.
ההלכה ביקשה לתת את הנוחות ואת ההתחשבות הזו וגם לתת מקומות מוגדרים שאפשר להבין.
לכן, כשהרב עובדיה זצ"ל נשאל לגבי מכנסיים לנשים לעומת חצאיות לא צנועות הוא פסק שמכנסיים רחבות עדיפות על חצאיות מיני.
הראשון מכסה על המקומות המוצנעים יותר מהשני, גם אם עדין מבליט אותם (ולכן העדיף מכנסיים רחבות) והוא גם מאפשר לסביבה להרגיש בנח.
כל אחד יוצר מקום בשביל השני.
אפשר לעבור ממש ממש על גדרי ההלכה ולהראות איפה זה קיים גם עם פתח החולצה ועוד, אבל את זה כבר נשאיר לך לראות ולמצוא את המקומות בהן בתוך גדרי הלכה חז"ל ביקשו לוודא שלך נח ושאת לא צריכה לחשוש למה שרואים ומה לא, אך גם לאפשר לסביבה להיות במקום שהוא לא רואה משהו שהוא לא רוצה לראות.
יש עוד המון מה להרחיב, אך זו קריאת כיוון ראשונית עם שיעורי בית בשבילך שאולי מקרבים אותך לחיבור הפנימי לנושא.
הרבה הצלחה,
נתנאל
מוקד חברים מקשיבים