שאלה
שלום הרב
התחלתי לעבוד כמנהל סניף ירושלים בלישכה המרכזית לסטיסטיקה,
העבודה זמנית ל 8 חודשים,
העבוד ללכת לאנשים הביתה לצורך איסוף נתונים שהמדינה רוצה לדעת,
תחתיי יש 230 עובדי שטח, שהולכים לאנשים לאסוף מידע.
מתוכם יש תחתיי מנהל מגזר ערבי
ותחתיו יש 30 עובדים ערבים,
תוך כדי עבודה אני מבין, ממנהל המגזר הערבי, שבגלל שרוב תושבי מזרח ירושלים מגדירים את עצמם כפלסטינים, במפקד הקודם היה מקרה שאיימו בנשק על עובד שלנו.
הוא אומר שכרגע הכול רגוע ולא אמור להיות בעיה.
יש לציין שהיו עוד מקרים שאמרו לאנשים להסתלק או איימו, אבל בפועל לא קרה כלום לאף עובד.
יש לציין שהוא מנהל עצמאי כלומר הוא מגייס את העובדים והוא מחליט מי ילך לאיזה בית, הוא רק חייב לדווח לי כמה פקידות עשו. ואני תפקידי שיעשה יותר שאלונים. כלומר לשבת לו על הראש שיתקתק שאלונים.
האם מותר לעבוד במקום כזה?
הרי אני מנהל את העובדים הערבים ואולי אני מסכן אותם?
יש לציין שאם אני לא יעבוד שם עדיין יגייסו את הערבים והם ילכו לפקוד.
וכן שאני לא מנהל ישיר שלהם, אני לא מגייס ולא אומר להם למי ללכת.
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על השאלה המרתקת.
יש לה הרבה רבדים, אולם נראה לי כי בשל העובדה שכבר הרובד הראשון אינו מחויב – התשובה לה היא שמותר לך לעבוד שם.
ואסביר:
החיים מסוכנים.
מותר לנו להסתכן ברמה מסוימת כדי לקיים את החיים.
סוגיה זו עלתה במלוא העוצמה בדיונים סביב המדיניות הראויה מבחינה הלכתית בימי הקורונה: האם מותר לנסות לקיים אורח חיים סביר במדינה, על אף העלייה במספר הנפטרים, או שחובה להסתגר לחלוטין. ראה לדוגמה באתר של צהר לאתיקה https://bit.ly/3NrtUKQ מאמר שפורסם לראשונה בגיליון "שבת" של מקור ראשון.
היסוד ההלכתי מתיר להסתכן סיכון מסוים כדי לקיים את החיים, והוא בנוי על "ואליו הוא נושא את נפשו", ראה https://bit.ly/3wZcxKA. רק כאשר אנו מגדירים את המקום כסכנה מרובה או כמקום ש"שכיחי היזקא" אז משתנים הכללים. גם אז, יש להבחין בין סכנה אישית ובין חובת מלחמה ומשילות וכדו', אולם אין צורך להגיע לשם בדיון הזה.
אמת הדבר שיש סכנה גוברת והולכת במזרח ירושלים. אולם אנחנו ב"ה רחוקים מאוד עדיין ממצב בו נאסור על עבודה שם, וזה שהיו שאמרו להסתלק או איימו אינו מהווה עדיין הגדרה כזו.
זה נכון בוודאי לגבי העובדים הערבים.
ועל כן, מותר לך לעבוד במקום הזה ולשלוח אותם לפעול בשם המדינה.
כל טוב ויישר כוח