לשון הרע וכבוד להורים

לשואל שלום,

מחילה על העיכוב בתשובה.

יישר כח על הרגישות והרצון לכוון לדרך ההלכה בדברים החשובים הללו.

1. לשון הרע לתועלת מותר בתנאים שיובאו להלן. מפני חשיבותו הרבה של הנושא ורגישותו, שכן קובע ה´חפץ חיים´ שקיים *איסור מן התורה* לדבר לשון הרע ללא תועלת, אני מעתיק כאן את כלל י' בהלכות לשון הרע בספר חפץ חיים, העוסק בדיוק בשאלתך:

אִם אֶחָד רָאָה אָדָם, שֶׁעָשָׂה עַוְלָה לַחֲבֵרוֹ, כְּגוֹן שֶׁגְּזָלוֹ אוֹ עֲשָׁקוֹ אוֹ הִזִּיקוֹ, בֵּין אִם הַנִּגְזָל וְהַנִּזָּק יוֹדְעִים מִזֶּה אוֹ לֹא. אוֹ שֶׁבִּיְּשׁוֹ, אוֹ שֶׁצִעֲרוֹ וְהוֹנָה אוֹתוֹ בִּדְבָרִים.

וְנוֹדַע לוֹ בְּבֵרוּר, שֶׁלֹּא הֵשִׁיב לוֹ אֶת הַגְּזֵלָה וְלֹא שִׁלֵּם לוֹ אֶת נִזְקוֹ וְלֹא בִּקֵשׁ פָּנָיו לְהַעֲבִיר לוֹ עַל עֲוֹנוֹ,

אֲפִלּוּ רָאָה דָּבָר זֶה בִּיחִידִי, יָכוֹל לְסַפֵּר הַדְּבָרִים לִבְנֵי אָדָם כְּדֵי לַעֲזֹר לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ וּלְגַנּוֹת הַמַעֲשִׂים הָרָעִים בִּפְנֵי הַבְּרִיוֹת, אַךְ יִזָּהֵר, שֶׁלֹּא יַחְסְרוּ אֵלּוּ הַשִּׁבְעָה פְּרָטִים, וְאֵלּוּ הֵן:

א- שֶׁיִּרְאֶה זֶה הַדָּבָר בְּעַצְמוֹ, וְלֹא עַל יְדֵי שְׁמִיעָה מֵאֲחֵרִים, אִם לֹא שֶׁנִּתְבָּרֵר לוֹ אַחַר כָּךְ, שֶׁהַדָּבָר אֱמֶת.

ב- שֶׁיִּזָּהֵר מְאֹד, שֶׁלֹּא יַחְלִיט תֵּכֶף אֶת הָעִנְיָן בְּדַעְתּוֹ לְגְזֶל וְעֹשֶׁק אוֹ לְהֶזֵּק וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, רַק יִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אֶת עֶצֶם הָעִנְיָן, אִם הוּא עַל פִּי דִּין בִּכְלַל גֶּזֶל אוֹ הֶזֵּק.

ג- שֶׁיּוֹכִיחַ אֶת הַחוֹטֵא מִתְּחִלָּה וּבְלָשׁוֹן רַכָּה, אוּלַי יוּכַל לְהוֹעִיל לוֹ, וְיֵיטִיב עַל יְדֵי זֶה אֶת דְּרָכָיו, וְאִם לֹא יִשְׁמַע לוֹ, אָז יוֹדִיעַ לָרַבִּים אֶת אַשְׁמַת הָאִישׁ הַזֶּה, מַה שֶּׁהֵזִיד עַל רֵעֵהוּ.

ד- שֶׁלֹּא יַגְדִּיל הָעַוְלָה יוֹתֵר מִמַה שֶּׁהִיא.

ה- שֶׁיְּכַוֵּן לְתוֹעֶלֶת, וּכְמוֹ שֶׁנְּבָאֵר לְקַמָן בְּסָעִיף ד', וְלֹא לֵהָנוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, מֵהַפְּגָם הַהוּא, שֶׁהוּא נוֹתֵן בַּחֲבֵרוֹ, וְלֹא מִצַד שִׂנְאָה, שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָלָיו מִכְּבָר.

ו- אִם הוּא יָכוֹל לְסַבֵּב אֶת הַתּוֹעֶלֶת הַזֹּאת גּוּפָא (עצמה) בְּעֵצָה אַחֶרֶת, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ לְסַפֵּר אֶת עִנְיַן הַלָשׁוֹן הָרָע עָלָיו, אֲזַי בְּכָל גַּוְנִי אָסוּר לְסַפֵּר.

ז- שֶׁלֹּא יְסוֹבֵב עַל יְדֵי הַסִפּוּר הֶזֵּק לְהַנִּדּוֹן יוֹתֵר מִכְּפִי הַדִּין, שֶׁהָיָה יוֹצֵא, אִלּוּ הוּעַד עָלָיו בְּאֹפֶן זֶה עַל דָּבָר זֶה בְּבֵית דִּין.

2. אתה מעלה כאן דילמה קשה. היכן עובר הגבול בין דאגה לעצמי ולמשפחתי ובין כיבוד הורים?

באופן בסיסי, אפילו אם הסיוע להם אורך זמן רב, עליך להתפנות מעיסוקיך האחרים ולסייע להורים ואפילו אם העזרה מצריכה ממך לבטל *מעט* מעבודתך.

השולחן ערוך קובע שבמידה והעזרה להורים עלולה להוביל להפסיד את מקור הפרנסה, אתה פטור.

כל זה בעזרה ממשית, אך אם הם מסתדרים, ובכל זאת הם מבקשים ממך לבוא לבקר כל יום, כדי שיוכלו להינות מחברתך, על אף שיש בזה מצוה, אין בזה חובה לבקרם בכל יום, שכן מצוות כיבוד הורים דורשת מהבן לסייע להם בדברים ממשיים ולא לפנות את כל זמנו כדי לשמחם. ומכל מקום חובה עליו לבקרם לעיתים קרובות, שאם לא כן יחשב הדבר כפגיעה בכבודם.

משאלתך, במצבי קיצון, הצַעַתי היא לממן מכספי ההורים או מכסף המשפחה עוזרת בית, או משלוח וכד' כדי להקל מעליכם את העול.

(מקורות: שו"ע יו"ד רמ | קידושין לא,ב | רי"ף רמב"ם רא"ש שם | הרב אבא שאול בספר מורא הורים וכבודם)

במידה וישנה שאלה נוספת אחר הלימוד, אשמח להשיב בשליחת שאלה נפרדת. כל טוב ויהי רצון שנכוון ליבנו לשם שמיים!