תרבות פנאי.

ב"ה מוצאי שמחת תורה תשס"ג

לצופיה שבוע טוב!

הרמב"ם פוסק בהלכות מלכים פרק ג' הלכה ה': "המלך אסור לשתות דרך שכרות שנאמר: אל למלכים שתו יין, אלא יהיה עוסק בתורה ובצרכי ישראל ביום ובלילה שנאמר: והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו... על הסרת לבו הקפידה תורה שנאמר: ולא יסור לבבו, שלבו הוא לב קהל ישראל לפיכך דבקו הכתוב בתורה יותר משאר העם שנאמר: כל ימי חייו".
מהלכה זו מדייק הרב איסר זלמן מלצר בספרו "אבן האזל" על הרמב"ם שקיים דין מיוחד במלך שדבקו הכתוב בתורה יותר משאר העם, ולכאורה הרי כל אחד מישראל חייב לעסוק בתורה עד יום מותו, אלא שמכאן ראיה שרק למלך קיים איסור להתענג כמו לשתות לשכרה וכיוצא בזה, אבל להדיוט מותר להתענג אף שבהכרח הדבר יגרום לו לביטול תורה, האיסור קיים רק אם אדם מבטל תורה ללא סיבה, שאז הוא מסיר לבו מהתורה, אבל אם הדבר הוא לצורך הוא מותר- כדאי לעיין בדבריו שם.
כל דבר בעל ערך שאדם עוסק בו, אין הדבר מהווה ביטול תורה. דבר בעל ערך הוא דבר שניתן ללמוד ממנו או אפילו לצורך הנאה שמטרתה רפואת נפש. בודאי שכל עיסוק צריך להיות על פי גדרי ההלכה.
כל האמצעים החזותיים כמו תיאטרון או תקשורת הם כלים שעשויים להיות מועילים ומחכימים, תלוי מהם המסרים המועברים דרכם, והוא הדין לגבי טלויזיה.


בברכת התורה

בניהו ברונר

צפת