שאלה
שלום
אני מאריך מאוד בתפילתי וכל פעם ללא יוצא מהכלל אני מפספס את חזרת הש"ץ ובמנחה ובערבית גם את סיומה של התפילה מה שהופך את הענין ללא ממש תפילה בציבור,הרי הציבוריות לא באה לידי ביטוי בפועל. האם לא נכון יהיה אם אתפלל את מה שאני נוהג להאריך בסוף התפילה באיזו תפילה אישית קצרה ולא מחוברת לתפילה בעצמה כדי שאוכל לחוות את ענין הציבוריות?
תודה מראש
תשובה
הבעיה אינה "חוויית עניין הציבוריות", אלא עצם הארכת התפילה, וזאת משני סיבות: ראשית, הביה"ל(סימן קט ד"ה הנכנס) , מסתפק אם מותר להתחיל תפילת שמו"ע עם הציבור, כשלא יוכל לסיימה עד שהש"ץ יגיע לקדושה. צדדי הספק הם: מצד אחד כרגע חלה עליו החובה להתפלל עם הציבור, בעוד שחובת אמירת "קדושה" לא חלה עליו עדיין. מצד שני, כיון שוודאי לו שלא יספיק לסיים תפילתו עד שיגיע הש"ץ לקדושה, שמא עליו לחכות ולהתחיל תפילתו עם הש"ץ.
שנית, אסור להתפלל שמונ"ע של ערבית אם הוא יודע שלא יספיק לענות ברכו שבסוף התפילה, כאשר לא שמע ברכו שבתחילת התפילה (משנה ברורה שם סק"ה).לאור הנאמר לעיל, ולאור העובדה שהינך מאריך בתפילה, טוב שכאשר הש"ץ אומר "ד' אלוקיכם אמת", תכוין להתחיל שמונ"ע,כדי שתגיעו יחד לקדושה, ואין בזה האיסור להקדים תפילתו לתפילת הציבור. ממילא ראוי להאריך בבקשות נוספות רק בסוף התפילה.