שאלה
א. מדוע בשבועות מקפידים להתחיל תפילת ערבית לאחר צאת הכוכבים?
ב. מה מקור המנהג להיות ער וללמוד כל הלילה בשבועות?
ג. כיצד ינהג אדם שהיה ער כל הלילה לעניין ברכות השחר?
תשובה
א. נוהגים להתחיל להתפלל ערבית בליל שבועות רק לאחר צאת הכוכבים, כדי שתהיה תקופת הספירה בגדר "תמימות".
ב. נוהגים להשאר ערים וללמוד כל הלילה. בזוה"ק כתוב, שכך זוכה אדם לקדושה בעוה"ז ובעוה"ב; ורשב"י אומר, שהקב"ה מברך את הנעורים כל הלילה. טוב לסיים את כל ספר תהלים ביום.
ג. באשר לברכות השחר, מנהג אשכנז כך הוא:
ברכת על נטילת ידים: יברך לאחר עלות השחר ולאחר שעשה צרכיו.
ברכות התורה: יבקש ממי שישן שנת קבע לברך בקול ולהוציאו ידי חובתו, ולאחר עניית אמן יאמר "וידבר ... כה תברכו ...". לחילופין יכול לכוון לצאת בברכת אהבה שלפני קריאת שמע, ואחר התפילה יאמר ברכת כהנים. וטוב לכוון בברכות בבוקרו של ערב החג שיצא בהן ידי חובתו רק עד עלות השחר של שבועות בבוקר.
ברכות אלקי נשמה והמעביר שינה: ישמע ממי שישן שנת קבע.
מנהג עדות המזרח כך הוא:
חצי שעה לפני חצות לילה קוראים קריאת שמע שעל המטה ללא ברכת המפיל.
אחר חצות אומרים אלקי נשמה עד "שאינו בן ברית".
בעלות השחר נוטלים ידים ללא ברכה. גם אם עשה צרכיו, יברך רק "אשר יצר".
לאחר עלות השחר יברך ברכות התורה.