תענית אסתר

א. כאשר חלה תענית אסתר בשבת מקדימים אותה כיון שהיא זכר לנס, שלא כמו שאר התעניות שדוחים לאחרי שבת, כיון שאקדומי פורענות לא מקדמי.

ב. יש אומרים שתענית זו היא חובה (מרן ע"פ רא"ש ור"ת) וי"א שאינה חובה, אלא מנהג (רמ"א) (שו"ע או"ח תרפו ב). עכ"פ בתענית זו ניתן להקל, ובפרט בשנה אשר התענית הוקדמה מתאריכה הרגיל.

ג. מעוברת, מניקה, או חולה במחלה כלשהי (אפילו בכאב עיניים) - אם מרגישים הם צורך לאכול, יאכלו, ואין צורך בשאלת רב ובהקפדה על שיעורי האכילה.

ד. גם בעלי שמחות אינם מתענים, כגון: חתן וכלה בימי המשתה, וכן השותפים לברית מילה (אבי הבן, הסנדק והמוהל). אמנם המנהג הוא שאת סעודת המילה עושים במוצאי התענית, ואז הכל מתענים.

ה. במקרה של הקדמת תענית, מי שנאלץ לאכול בתענית - המנהג הוא שאין הוא צריך לפרוע את תעניתו בתענית למחרת.

ו. בדבר אחד חמורה התענית הזו משאר התעניות: הסליחות והתחינות שבה מעוגנות בכתוב - "דברי הצומות וזעקתם" - ועל כן ראוי להקפיד שבכל מקרה ייאמרו הסליחות המיוחדות לתענית זו.

ז. זמני הצום: מי שהתנה לפני לכתו לישון יכול לאכול קודם עלות השחר.

יהי רצון שה' יעשה לנו נסים ונפלאות,
ויהפכו ימי הצומות לימי שמחה ומועד.