תחנון בשבתות ומועדים

בס"ד

כשאדם חוזר בתשובה על חטאיו. בין אם הוא אדם ששינה את כל ארחות חייו מקצה לקצה ובין אם הוא אדם שנכשל כשלון חד פעמי - אם הוא רוצה לחזור בתשובה הוא חייב לפרט את חטאיו בדיבור בפה.
לא מספיקה תחושה של רצון לתשובה בלב. הדרך למעשה עוברת דרך הדיבור. דרך ההגדרה של הבעיות - מיקוד שלהם. ודיבור ברור על כך שאנחנו עוזבים אותם.
זה הוידוי שהוא עיקר התשובה, וזה עיקרו של התחנון. יש בו עוד בקשות על הבעיות הבאות בעקבות הטעויות שעשינו בעבר.

למה לא אומרים אותו בשבת?

כי יש לחיים צדדים שמחים ויש צדדים עצובים. הכל נכון, אבל יש גם סדר לדברים. כמו שעבודה היא חשובה לחיים - אבל לא בשבת. וכמו שמנוחה היא חשובה לחיים - רק לא באמצע העבודה.

כך יש סדר גם לרגשות. יש ימי אבל ויש ימי שמחה ובשבת אנחנו לא מזכירים חטאים שעשינו כי עכשיו הוא עת שמחה.