תולעים

ב"ה ג' מנחם-אב תשס"ב

למשה היקר שלום!

ההלכה אינה מחייבת אותנו לחפש תולעים בלתי נראים, אלא שלעיתים יש תולעים נראים שלא מבחינים בהם במבט ראשוני ושטחי, ואילו בהתבוננות יותר ממוקדת שמים לב שהם קיימים.

בודאי שיצורים שניתן להבחין בהם רק במקורוסקופ לא קיים לגביהם איסור אכילה, שאם היה קיים לא היינו יכולים לאכול כמעט דבר.
אני מצרף קטע מתוך תשובתו של הרב עובדיה יוסף שליט"א בענין זה:
שו"ת יביע אומר חלק ד-יו"ד סימן כ ד"ה (ב) וגדולה

מצינו בספרי האחרונים שהעירו, שאין לחוש למה שרואים בזכוכית מגדלת ומיקרוסקופ תולעים רוחשים במים או בחומץ, שאינם נראים לעין אדם כלל וכלל. וכמו שמבואר בבינת אדם (כלל לח סי' מט), שהביא מ"ש בספר הברית, שנתברר שא"א ליין להיות חומץ עד שירום תולעים והמסתכל בזכוכית מגדלת שנקראת מיקרוסקופ יראה כל החומץ מלא תולעים, ולכן אסור לאכול חומץ אפילו ע"י סינון דרך בגד דק מאוד, ואין לו תקנה אא"כ יבשל החומץ תחלה ואח"כ יסננהו דרך בגד דק מאד. וכ' ע"ז, שאין לאסור מטעם שהחומץ בכח יש בו תולעים, שא"כ לא נאכל בצים, שהרי כתב בס' הברית שבקשר הביצה נראה אפרוח, אלא דבר הבל הוא שלא אסרה תורה מה שבכח אלא מה שיצא לפועל, אלא כוונתו לאסור חומץ שכאשר מסתכלים בו נגד השמש נראין בו תולעים. ע"ש. גם הגר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת תנינא (בקו"א סי' נג) כ', שאין בדיקה בזכוכית מגדלת מעלה ומורידה, שהרי ידוע מה שאומרים המומחים שאם נביט במים בזכוכית מגדלת נראה בכל מים תולעים, ומדלא משגיחינן על זה, על כרחך שהבדיקה בכלי זה לא מהני כלל אף להחמיר. ע"ש. וכ"כ בס' מאורי אור (קן טהור דפ"ח ע"א). ע"ש. וכן מצינו עוד כיוצא בזה בתפארת ישראל (פ"ב דע"ז מ"ו, בועז סק"ג), שהביא שגדול אחד חשב להתיר דגים שאין הקשקשים שלהם נראים לעין אלא ע"י מיקרוסקופ, ואוושי עליה כולי עלמא, ונפיק שיפורי דידהו לאיסורא, ונשתקע הדבר ולא יאמר. וה"ט שכל שאינו נראה לעין בלי אמצעות זכוכית מגדלת לא נקרא קשקשת. וכן בנקבים שבאיברי הבהמה, אין שום ס"ד ללכת אחר מה שניכר לעין באמצעות מיקרוסקופ, שהתורה אמרה לנו לסמוך רק על הנראה לעין אדם בלי כל זכוכית, וכן כל כיו"ב. עכת"ד.

בברכת התורה

בניהו ברונר

צפת