שאל את הרב

שמיעת מוסיקה בתשעת הימים - לאדם דכאוני

חדשות כיפה הרב שמואל אליהו 30/07/03 11:39 א באב התשסג

שאלה

שלום לכבוד הרב,

כבוד הרב פסק אשתקד כי לאדם שסובל מדכאון ושמיעת נגינה מקלה עליו - אסור לשמוע נגינה בתשעת הימים.

שאלתי היא כיצד מותר לארס אישה אפילו בתשעה באב מהסיבה שלא יקדמנו אחר (שו"ע סימן תקנא סעיף ב) אע"פ שיש בזה מקצת שמחה (מ"ב ס"ק י"ז שם) ואסור לשמוע נגינה אע"פ שעלול האדם מחסרון השמחה ומהדכאון לעבור על עבירות לא פחות חמורות מביטול מ"ע של פ"ו -כגון ניאוף ופגם הברית ר"ל.

(רבי נחמן מברסלב זצוק"ל זי"ע אומר שמי שתמיד שמח הקב"ה בעצמו שומר אותו מפגם הברית ודבריו של רבי נחמן בענין החיוב בשמחה ידועים).

ובכלל, כל הענין הוא סבוך מאוד - מצד אחד חז"ל הקדושים ציוו למעט בשמחה בתשעת הימים אפילו עד כדי ביטול השמחה כלל (מ"א ע"פ תוס' בפ"ק דמגילה - שער הציון אות א בסימן תקנא), ומצד שני ע"י חסרון של שמחה האדם עלול לבא לעבירות הכי חמורות והשמחה היא היסוד לכל - אמונה, תפילה קיום תורה ומצוות ובכלל, לצורך מצווה מדינא הכל שרי בתשעת הימים - אע"פ שכרוך בכך שמחה של מצווה.

אשמח אם כבוד הרב יוכל לבאר את הענין.

תודה לכבוד הרב.

תשובה

בס"ד

שלום רב.

בוודאי אם העצבות תביא אותו לחטאים חמורים מסוג זה שציינת במכתבך, אינו צריך לחטוא ולהיות עצוב.
אבל משהו לא נכון בגישה הזאת.
אדם צריך להיות בריא, ולאדם בריא יש:

(א) לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:
(ב) עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:
(ג) עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:
(ד) עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:
(ה) עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:
(ו) עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:
(ז) עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:
(ח) עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:
(ט) מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

[(מתוך ספר קהלת פרק ג)]

זאת אומרת שיש לאדם יכולות להכיל את את כל העיתים הללו כמניין כ"ח שבהם ברא הקב"ה את עולמו.
ולכן יש 28 אותיות בפסוק הראשון של התורה: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ".

ולמעשה:
גם העצב של תשעה באב הוא מתוך "שמחה" ולא מתוך יאוש ח"ו.

ולהסביר:
אנו יודעים שבתשעה באב נולד המשיח והחורבן אינו חורבן העם אלא חורבן המקדש.
חורבן הוא עונש חינוכי, ולא מחנכים אבן ועץ דומם אלא בן שסרח.
אנו שמחים שאנו בנים ולכן אמר הנביא (תהילים ע"ט):

מזמור לאסף, אלוקים באו גויים בנחלתך טימאו את היכל קודשך שמו את ירושלים לעיים נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמיים בשר חסידיך לחיתו ארץ. שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קובר. היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו. עד מה ה' תאנף לנצח תבער כמו אש קנאתך. שפוך חמתך אל הגויים, אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו. כי אכל את יעקב ואת נווהו השמו. אל תזכור לנו, עוונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאוד. עוזרנו אלוקי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאותינו למען שמך. למה יאמרו הגויים איה אלוקיהם ייוודע בגויים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך. תבוא לפניך אנקת אסיר: כגודל זרועך הותר בני תמותה. והשב לשכנינו שבעתיים אל חיקם חרפתם אשר חירפוך ה'. ואנחנו עמך, וצאן מרעיתך נודה לך, לעולם לדור ודור נספר, תהילתך.

כתבות נוספות