שאלת רב

ב"ה כ"ד תמוז תשס"ב

לאליהו שלום!

בגמרא במסכת עבודה זרה דף ז. מובאת ברייתא "ת"ר הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר, לחכם ואסר לא ישאל לחכם ויתיר. היו שניים אחד מטמא ואחד מטהר אחד אוסר ואחד מתיר, אם היה אחד מהם גדול מחבירו בחכמה ובמנין הלך אחריו, ואם לאו הלך אחר המחמיר. רבי יהושע בן קרחה אומר: בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל, אמר רב יוסף: הלכה כרבי יהושע בן קרחה."

נחלקו הראשונים מדוע הנשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר. הראב"ד הרשב"א והר"ן אומרים שהסיבה היא: "שוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא" זאת אומרת האדם שבא לשאול את החכם, בא מתוך מטרה לקבל את פסק ההלכה, ומבחינתו זה כמו נדר, וכיוון שהחכם אסר לו, החכם השני לא יכול להתיר לו. הר"ן חולק וסובר שהסיבה היא משום כבודו של הראשון, ועוד כדי שלא תראה התורה כשתי תורות. הר"ן אומר שאם הראשון שמע את טענותיו של השני וחזר בו לא תהיה בעיה, וכן אם השני גדול מן הראשון הוא יכול להחזיר את פסק ההלכה.

הדיון כאן הוא מצד החכם השני, אבל משמע במקרה והראשון אסר לפי כל הדעות לא ניתן ללכת לחכם השני, והחכם השני אם ידע יהיה אסור לו לפסוק אחרת.
לדעת הר"ן אפילו במקרה שהראשון התיר, אין ללכת לשני מפני כבודו הראשון, ולשני גם במקרה זה יהיה אסור לאסור.

כל זה אם שאלת את הראשון, אם אתה יודע את דעתו של החכם הראשון, ואתה רוצה למסור את דעתו לחכם השני,ך אם מדובר בחכם מפורסם וידוע יותר מן השני, לענ"ד ניתן לומר לחכם השני את דעתו על מנת שיצרפה למערכת השיקולים שלו בטרם הוא בא לפסוק הלכה, אבל אם החכם השני הוא ברמתו של הראשון או יותר גדול ממנו, רצוי שלא תאמר לו את דעתו של הראשון, כיוון שהדבר עלול להיות כפגיעה בכבודו, שהרי באת לשאול אותו.

להתווכח מותר ואפילו רצוי אם יש לך דברים שאתה חושב שהם דברי טעם. בית המדרש בעם ישראל מדורי דורות היה ועדיין בנוי על ויכוחים, וכמובן, הדבר נוגע גם לתלמידים שיכולים וצריכים להתווכח עם רבותיהם, מתוך כבוד והערכה.

ידוע הסיפור על צערו הגדול של רבי יוחנן אחרי שריש לקיש מת, שריש לקיש היה מקשה לו עשרים וארבע קושיות על כל מה שאמר, וכשרבי אליעזר בן פדת החליפו הוא הסכים עמו על כל מה שאמר, והתנהגות זו אכזבה את רבי יוחנן- הסיפור מופיע בגמרא במסכת בבא מציעא בפרק שביעי.


בברכת התורה

בניהו ברונר

צפת