שאלה
שלום, כבוד הרב, ומועדים לשמחה!
שאלתי היא שאלה מורכבת מאוד, לכן אני צריכה לעשות הקדמה קצרה לפני שאגיע לשאלה:
אני בת 19.5, ממשפחה דתית (הורי לא הכי דתיים שבעולם), בוגרת אולפנה, מדריכה לשעבר בבנ"ע. כלפי חוץ אפשר להגיד שאני ציונית-דתית-בני עקיבא...
אף פעם לא היו לי ספקות לגבי דרכי בחיים ולגבי האמונה שלי בקב"ה. כל חיי הייתי במגמה של התחזקות והתקדמות ורצון לשיפור ותיקון המידות. הייתי בן אדם כ"כ מאושר "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" - פשוט ככה הייתי. חיי התורה היו דרך חיים בשבילי וחלק בלתי נפרד ממני, ולא רק זה - אלא שתמיד הייתי זאת שמטיפה ומראה לאנשים את דרך הישר והרצוי.
אני לא מתיימרת להגיד שהייתי אדם מושלם, ח"ו, אך אני מנסה לצייר ציור אשר יסייע בידי כבוד הרב להבין את הבעיה שלי.
בכיתה י"א התמוטטו חיי. כל הבניין של החיים שלי קרס...
הכרתי בחור מהשכונה שלי (תלמיד בישיבה תיכונית, בן למשפחה דתית) ויחד נטמאנו ונסחפנו למדרגות הטומאה הנמוכות ביותר שכבוד הרב רק יכול להעלות על דעתו. נכנסנו למעגל איימים שא"א היה לצאת ממנו. ז"א, היה אפשר - פשוט היינו חלשים. הייתי חלשה.
התקופה הנוראית הזאת בחיים שלי לאט לאט כרסמה בתשתיות שבניתי כל חיי. לאט לאט. הייתי נכנסת לדכאונות שאין לי מושג מה הוציא אותי מהם... השתניתי (מבפנים. כלפי חוץ הייתי אותו בן אדם) בצורה שא"א לתאר. כל מה שפעם היה חלק בלתי נפרד ממני, עכשיו הוא כבר לא דבר מובן מאליו. בעבר דכאונות היו דברים שלא הכרתי, באותה תקופה זה היה אני.
לאחר תקופה ארוכה יצאתי ממעגל האימים הזה ונפרדתי מחבר שלי (לאורך כל השנה רציתי להפרד ממנו, אבל כל פעם מחדש הייתי נכנעת. נכנעת. נכנעת וחלשה לרצונות שלי). התקופה שבאה אחריה לא הייתה קלה יותר. פתאום נשארתי לבד עם החורבן. חורבן ששום דבר בעולם לא יוכל לשקמו. שום דבר.
האמונה שלי בקב"ה לא השתנתה, אבל הכל היה כ"כ קשה. הרגשתי לא ראויה לחיות, להתפלל, ללמוד תורה... הייתי מרגישה רחוקה מכל העולם הזה, כאילו העולם הזה הוא משהו זר לי.
-אני רק רוצה לציין שכלפי חוץ אף אדם לא ידע את שעבר עלי. כלפי חוץ נשארתי אותה ---. לחלוטין אותה ---.
-באותה תקופה הייתי בקשר טלפוני (בלבד) עם בחור ישיבת הסדר שתמך בי בתקופה הקשה הזאת.
עכשיו, ב"ה, כבר כמעט שנתיים אחרי סיום תקופת הסיוט הזה אני מרגישה
תשובה
ב"ה
שלומות!
א. במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים. אסור לך לחוש ביאוש או בשבר. עלייך להתמלא בתחושות של שמחיה ואור על כך שזכית לראות את האור הגדול ולהבין את הערך של חיים על פי התורה. יש בך כוחות כל כך גדולים. מי שמצליח לקום, לעמוד על הרגליים ולהתקדם קדימה, מסוגל להגיע רחוק.
הרב קוק באורות הקודש מתאר שתי דמויות שונות. זו הבונה את חייה תוך שגרה, תוך הליכה שקטה על ציר בטוח. דרך זו מביאה לידי ביטוי סוג אחד של התנהלות שיש בה הרבה רוגע אבל יש בה מידה רבה של בינוניות. אנשים אלה, למרות שיחיו חיים טובים והגונים, לא יזכו לעשות מהפכות גדולות.
לעומת זאת, אחרים מסוגלים להגיע למדרגות גבוהות. "להפוך את העולם". אך בה בעת, הם מסוגלים ליפול למקומות שפלים. לאבד את הגבולות.
"התנערי מעפר קומי". צריך לקום מהמקום הנורא שאליו הגעת. להרים את עצמך. להשתדל ללבוש את בגדי תפארתך. מתוך העוצמה המיוחדת הזו - להתבונן קדימה.
התיקון הנכון הוא על ידי תוספת צניעות. על ידי לימוד ועיון של ענייני צניעות כמו גם אלה הקשורים לצניעות וטהרת המחשבה.
רק מתוך כך יבנה בניןן גדול ושלם. בנין שיבטיח לך חיים מאושרים בהם תוכלי לחיות על פי התביעות הפנימיות שלך.
אני לא חושב שאת צריכה לעשות "חשבונות". את צריכה להתמסר לשנת לימוד במדרשה בה היחס האישי תופס מקום מרכזי. אני ממליץ לך על מדרשת אורות עציון. ראש המדרשה, הרב עוזי ביננפלד יוכל לעזור. יש לו כוחות גדולים להקשבה, להאזנה.
השתדלי לא לעבוד בתקופת הלימודים. להתמסר כל כולך לתורה. לעבוד בחופשים, להשתמש בחסכונות, לא לוותר על החובה ללמוד ולהתמסר. כך תוכלי לנקות את עצמך מבפנים.
אל תעשי חשבון כי מדובר בבניית החיים שלך. עשי כל מאמץ להשקיע שנה בעצמך, למענך.
אשמח לסייע לך בכל עניין.
בברכה,
שי