שאל את הרב

קשר אהבה ממושך ללא נישואין

חדשות כיפה חברים מקשיבים 10/02/02 16:06 כח בשבט התשסב

שאלה

שלום לכם!

אני בחורה בת 20 בוגרת אולפנא ודתית לאומית.

יש לי חבר בן 22 שלומד באחת מישיבות ההסדר היותר "רציניות".

אנחנו חברים 4 חודשים ומאוד אוהבים זה את זה.

לאחרונה שאלתי אותו אם הוא רואה בעתיד הקרוב שלו אותי (שכן אני מתכוונת לצאת עם בחור הנראה בעיני כמתאים- לא יותר משנה - שנה וחצי ולהתחתן- מפני שזוהי מטרת החברות) אני אוסיף ואציין שאיני לחוצה להתחתן כלל וכלל שכן בחברתי וגם בחברתו של חברי אין הדבר נפוץ בגילאים אלו לעומת זאת בישיבה - רבים מחבריו כבר מאורסים.

בכל מקרה תשובתו של חברי היתה- ש"אמנם אני הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים" אך הוא לא רואה את עצמו מתחתן בשנה שנתיים הקרובות לא איתי ולא עם אף אחת אחרת.

בעוד אני כבר יצאתי עם בחורים בעבר ואפילו גם חוויתי אהבה בעבר- בשבילו אני הבחורה הראשונה שהכיר למטרות חברות שכאלו.

אני מאוד מאושרת איתו וגם הוא איתי רק שכל הזמן מקנן בי החשש שלכשיגיע היום בו ארצה להתמסד(זה לא בקרוב מאוד אבל שוב- עוד כשנה) לא יהיה לי עם מי לדבר- הרי הוא כבר אמר לי קודם שהוא לא מתכוון לעשות כן. הוא גם אמר שבהחלט יש סיכוי שהוא ישנה את דעתו והוא גם מאוד רוצה לשנות אותה אבל כרגע הוא עדיין מרגיש ילד(מה שגם נכון הרבה פעמים אבל רוב הפעמים זה בצורה החיובית והחיננית דווקא).

אנא! עזרו לי להבין מה טוב בשבילי.

אני מאוד אוהבת אותו ורוצה אותו בחיי ואכן כוונותיי רציניות כלפיו וכבר ניסיתי להפרד ממנו אך בעקבות לחץ מצידו חזרתי אליו(בשמחה יש לציין).

מה לעשות?

מחכה לתשובה מהירה ומבינה.

תודה רבה!

שירה.

תשובה

שירה יקרה!
שלום רב!
את מעונינת לקיים קשר רציני עם בחור מסוים, למטרת נישואין. את מעונינת שהקשר ימשך כשנה, שנה וחצי לפני החתונה. והבחור מעונין שהקשר ימשך זמן רב יותר לפני חתונה, כשנתיים, ואולי אף יותר. לכאורה , יש פער של חצי שנה – שנה, בין הזמן שבו הוא מעונין להתחתן לבין הזמן שבו את מעונינת להתחתן. ואת שואלת האם "לוותר " ולהסכים לחכות עוד חצי שנה.

לדעתנו, השאלה היא מדוע את מוכנה , ואף רוצה, לחכות שנה – שנה וחצי לפני שתתחתנו?
אם את לא מרגישה בשלה לנישואין, מדוע להתחיל קשר למטרות נישואין? עדיף להיפרד, ולקוות שבבוא הזמן, שניכם תהיו פנויים זה לזה , ותבדקו, אם עדיין אתם מתאימים לחיות יחד.
ואם את מעונינת בנישואין עכשיו, מדוע לחכות?
אמנם, קשה מאד לנתק קשר שאת כבר מרגישה שהוא תורם לך, ורוצה אותו בחייך (כלשונך). אבל, יכול להיות קשה פי כמה לקיים קשר כזה במשך שנתיים ללא נישואין.
לדעתנו, שניכם צריכים לקבל החלטה אמיצה: או שאתם מתכוונים להינשא בחודשים הקרובים, או שאתם נפרדים לעת עתה. קשר ממושך למטרת נישואין הוא לא בריא וכמעט בלתי אפשרי.
ונסביר:
ראשית, קשר בין איש לאשה שאינו קשר של נישואין טומן בחובו בעיות הלכתיות רבות. אם החבר שלך לומד בישיבת הסדר "רצינית" כהגדרתך, הוא צריך להכיר את הסוגיה הזו. מי מתיר לכם להכניס את עצמכם לבעיות הלכתיות הכרוכות בקשר כזה אפילו אם תתאמצו לקיים את ההלכה לפרטיה?
( בעיות כמו: הסתכלות באשה, שיחה בטלה, הרהורי עבירה, שז"ל, הן בעיות שתיתקלו בהן בעל כורחכם גם אם מאד מאד תרצו לקיים את כל ההלכות).
ועוד לא הזכרנו ש"אין אפוטרופוס לעריות" וקיים חשש רציני ש"תשברו" ותפסיקו להשתדל לקיים את כל ההלכות . אולי תיכשלו חלילה בנגיעות אסורות, ובאיסורים נוספים.
צריך להבין שקשר של אהבה בין איש לאשה הוא לא טבעי ולא בריא אם אין בו גם רכיבים פיזיים של תקשורת, קשה מאד להחזיק מעמד בקשר כזה תוך שמירה על כל ההלכות.

גם מבחינה נפשית, קשר כזה עלול להיות הרסני ביותר. מטבעו של קשר בין איש לאשה להיות דינמי ומתקדם. כאשר יש בית משותף יש נושאים רבים שמפרים את הזוגיות ומקדמים אותה: בילוי המון זמן משותף כיוון שחיים באותו בית, מתקבלות החלטות משותפות לגבי נושאים טכניים ורוחניים, הקשר עשיר יותר בין היתר כי יש בו גם רכיבים גופניים, כשנולדים ילדים בסיעתא דשמייא, ודאי ישנה תחושה של התקדמות ובנין.
קשר של חברות לעומת זאת, הוא עקר וריק, אין בו התקדמות והעמידה במקום עלולה להוביל אתכם לחפש התקדמות וריגושים "מתחת לאדמה" , להסתבך, לריב, להתחבט בתוך עצמכם. חבל, זה לא קשר בריא. אנשים יוצאים פצועים מקשרים כאלה.

בנוסף, כדאי לזכור כי השנים בהם אתם מצויים עכשיו: שנות העשרים, הן שנים של גיבוש האישיות. תמורות רבות חלות בנפש כל אחד מכם, שינויים רבים חלים בהשקפת עולמכם.
אם תתחתנו, תוכלו לעבור את התהליך הזה יחד ולהתאים את עצמכם זה לזה. אבל אם תעברו את התהליך בנפרד, מי ערב לכם שבעוד שנתיים, לאחר שאישיותכם תעבור עיצוב וגיבוש עדיין תרגישו מתאימים? אתם עלולים למצוא את עצמכם במצב שבו אתם מרגישים מחויבות להינשא, מבלי שתרגישו מתאימים זה לזה.

ישנו חשש נוסף; יתכן ששניכם, או אחד מכם, באופן לא מודע, לא מעונין כלל בחברות למטרת נישואין אלא בחברות לשמה. הוא מעונין בקשר שממלא אצלו צרכים נפשיים מסוימים כרגע, אבל, לא מחייב אותו להינשא לבן הזוג שממלא את הצרכים הנפשיים הללו. איננו חושבים שמישהו מכם הוא נוכל חס ושלום, אלא שלעיתים אנו לא מודעים לחלוטין לכל המניעים להתנהגותנו ויתכן שיש דברים נסתרים שממריצים אותנו לנהוג באופן מסוים.
כך עלול להיווצר מצב שבו אחד מכם מרגיש שהוא הפיק מהקשר את מה שרצה למשך שנות החברות, ועכשיו הוא חופשי לחפש לו שותף אחר לנישואין, בעוד שהשני יצא פגוע עד עמקי נשמתו.

לסיכום: הנימוקים להימנעות מחברות ממושכת הם רבים מאד, פירטנו את העיקריים , תוכלו למצוא נימוקים נוספים בספרים או בתשובות שונות שהתפרסמו באתר.
המסקנות ברורות: עליכם לקבל החלטה אמיצה לכאן או לכאן, לא תוכלו לפסוח על שני הסעיפים.

בברכת חיזקו ואימצו
חברים המקשיבים


נ.ב. מצ"ב קטע מתוך תשובה שנכתבה בעבר באותו נושא, אמנם השואלת הייתה צעירה ממך, ולכן העניין שונה , אבל קטע זה רלוונטי לכל גיל:
יש עיקרון פסיכולוגי שנקרא "דיסוננס קוגניטיבי" בעברית פשוטה –חוסר איזון ברמה המחשבתית. העיקרון הזה טוען שאנשים מרגישים צורך לתרץ לעצמם את התנהגותם באופן שבו לא ירגישו חוסר איזון מחשבתי. למשל, אם אדם שלא צריך סירת דייג השקיע סכום כסף גבוה ברכישתה, הוא עלול להרגיש מיד לאחר הקניה: "אוי כמה טיפשי, אני לא צריך סירת דייג".
הוא ירגיש חוסר איזון בין הסכום הגבוה שהשקיע לבין העובדה שאין לו כל צורך בסירה. כדי לצור איזון מחודש הוא יכול לשכנע את עצמו שהוא מאד צריך סירת דייג, ולצאת כל חודש לחופשת דייג בת שלושה ימים. נמצא שהוא הפסיד גם סכום כסף שהושקע בקניית הסירה, וגם שלושה ימים בחודש...
כלפי מה דברים אמורים?
גם בקשרים בין אנשים מושקעים כוחות רבים, זמן, סבלנות, שיחות טלפון, נסיעות, חשיפה של סודות אישיים, ועוד.
אם וכאשר תגלי שהבחור אינו ראוי לך עוד, שבנית את עצמך בכיוון אחר, או הרגשות שלך השתנו, כפי שרגשות משתנים ומתחלפים בגיל הנעורים, את עשויה להרגיש חוסר איזון, בין ההשקעה המרובה שהשקעת לבין העובדה שהבחור לא נראה לך עוד בן זוג מתאים.
ואז אולי תמשיכי את הקשר עוד ועוד כדי לא להרגיש שעשית מעשה לא נכון עד עכשיו …

כתבות נוספות