קיום מצוה לשם שכרה

מדברי הרמב"ם משמע שאין בכך איסור, אבל זוהי מעלה שלא לומר "הריני עושה מצוות התורה... כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה או כדי שאזכה לחיי העוה"ב... אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה, שהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה, ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים... אמרו חכמים: במצוותיו חפץ מאוד ולא בשכר מצוותיו" (רמב"ם הל' תשובה י,א-ד).

אולם יש שראו בדברי המשנה באבות (אבות א,ג), "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס" איסור מוחלט, ולא מעלת חסידות בלבד (מדרש שמואל). השכר שהובטח בתורה למקיים המצוות לא נועד לתגמל אותו, אלא לאפשר לו לקיים מצוות וללמוד תורה ביישוב הדעת.

יש אומרים שדווקא במצוות צדקה רשאי אדם לומר שהוא מקיים מצוה זו בשביל לקבל שכר בעולם הזה, ואף נחשב הוא לצדיק גמור (ע"פ>פסחים ח).

מהפסוק בפרשת לך לך, "וילך אברהם כאשר דבר אליו ה'" למד בעל אור-החיים, שבכך "הודיע הכתוב צדקתו של אברהם, כי מה שהלך - לא לצד הבטחות האמורות, אלא לעשות דבר ה'." לכן "דקדק לומר 'כאשר דבר' ולא כאשר אמר." כך ראוי לקיים את מצוותיו ית' - לשם יחוד קב"ה ושכינתיה.