שאלה
ברשותכם, לצורך השאלה, אני מצטטת מהספר "הבית היהודי" שיחות של הרב צבי יהודה הכהן קוק:
"בגמרא ברכות: "קול באשה ערוה".
בפוסקים יש חילוקים, ואם קול האשה הוא סתם דיבור, על פי רוב הדין הוא לקולא. וכן הדבר נוגע לאמירת דברים שבקדושה כאשר יש קול זמרה."-
למה הכוונה שבדבר?
למה התכוונו הפוסקים כשכתבו "וכן הדבר נוגע לאמירת דברים שבקדושה כאשר יש קול זמרה"- מדובר על דבר-תורה לדוג' שהאשה אומרת בפני קהל והיא מזמרת דברי קודש תוך כדי, או שאינני מבינה נכון?
האם לדוג', כאשר ארוסי ואני יושבים בערב שבת אצל הוריו או הוריי, האם בכדי להציע מנגינה חדשה לאחד ממזמורי קבלת שבת בשולחן שבת, מותר לי להתחיל לנגן בלחש את המנגינה ויחד איתי מצטרפים כולם?
האם כאשר אנחנו יושבים ביחד חדר לבדנו ומדברים ודנים על עניינים שבקדושה מותר לי לזמר לו מזמורי תהילים או מזמורי קודש, או לנגן דברי תורה וקודש בקולי (רק לאוזניו), ומה קורה במקרה ואנו רוצים לשיר ביחד לעצמנו, הוא בקולו ואני בקולי- ואני מתכוונת לשיריי קודש?- האם יש איסור בכך של "קול באשה ערוה" שיכול", ח"ו, לעורר את יצר הגבר?
תודה רבה.
תשובה
בס"ד
כשהאשה קוראת מזמורי תהילים ויש צליל של מנגינה בקולה. אבל אין שום היתר לשיר שירי קודש בקולה של אשה. את זה שום רב לא התיר מעולם.
נהוג בהרבה מקומות שכשכל בני הבית שרים ורק בני הבית נמצאים, אבא ואחים וכד' - מצטרפת גם האמא והאחות.
אבל אם יש גם אורחים - מצטרפות גם הנשים בקול שקט, לא סולו שניכר מעל כולם. כך שקולן אינו נשמע.
בהצלחה