צוחקים עלי כי אני מתנדנדת בתפילה

שלום אירית,
ודאי שאין להשתנות בגלל לחץ חברתי. אדם צריך לעשות מה שהוא יודע ומאמין שנכון ולדבוק בדרכו, על אף שהחברה מקשה עליו. את מכירה מן הסתם את מה שכתב הרמ"א על הסעיף הראשון בשו"ע, בתור בסיס להתקדמות בעבודת ה': "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת". זהו היסוד. רק מי שיש לו את זה יכול להיות עובד ה' באמת. אחרת כל הזמן יתבייש ויפחד מאחרים, ולעולם לא יוכל לעשות את הדבר הנכון.
מצד שני, הסביר שם ה'משנה-ברורה', שאין להתקוטט ולריב עמהם, אלא ימשיך בדרכו שלו בלי ליצור מחלוקת.
אבל כדאי, אם אפשר, שלא ילעגו עליך. את יכולה להסביר להן שעניין הנענועים הוזכר בפירוש בפוסקים, כדבר לגיטימי שיש בו עניין למי שזה עוזר לו לכוון, וכבר אמר דוד המלך ע"ה בתהילים "כל עצמותיי תאמרנה, ה' מי כמוך" (כמובן שלא צריך "להשתולל" עם הגוף בצורה משונה ולהיראות מוזר בעיני האנשים, אבל להתנועע בצורה עדינה זה מקובל בהחלט, וזה לא משנה בכלל בין בנים לבנות).
יש אנשים שהעובדה שאינם מתנועעים בתפילה היא פשוט מפני שהם מתפללים אותה ביובש ובלי כוונה ורק מדקלמים את הטקסט בלי שום חיים ורגש.
ובכלל, מי שמרוכז בתפילה שלו אל בורא עולם, אין לו כל כך זמן לשים לב איך אחרים מתפללים, והאם הם מתנדנדים או לא. מי שזה מה שמעסיק אותו, כדאי שיעשה קודם כל חשבון נפש עם עצמו…
בנוסף, את יכולה לנסות להתפלל באופן שיתפוס פחות תשומת-לב – למשל להתפלל קצת בצד או קצת מאחור ולא במקום בולט מאוד.
בהצלחה רבה
יוני, חברים מקשיבים