עשרה בטבת שחל בערב שבת

א. תענית עשרה בטבת היא חמורה מאד, עד שכיון שנאמר בה "בעצם היום הזה" יש מי שאומר (בית-יוסף בשם אבודרהם) שאף אילו היתה חלה בשבת, היו מתענים בה. בזמננו לעולם לא יחול י' בטבת בשבת, כך שדין זה אינו למעשה. מאידך גיסא, תענית י' בטבת היא התענית היחידה שיכולה לחול ביום שישי.

ב. עד לשעת מנחה דיני תענית זו רגילים ככל תענית אחרת. אולם בשל חלות התענית בערב שבת, יש להקדים להתפלל מנחה, ולנוהגים כמרן הכהנים עולים לברכת כהנים בחזרת הש"ץ. במנחה אין אומרים סליחות ווידויים (אבל בשחרית אומרים).

ג. אין לאכול ולשתות קודם צאת הכוכבים וקודם הקידוש, גם אם קבל שבת מוקדם.

ד. בערבית של ליל שבת לא יאריך הש"ץ בתפילה, כדי שהצמים יוכלו לשבור את צומם מוקדם.

ה. בשל התענית עלול אדם לרצות לשבור את צמאונו מיד לאחר הקידוש. אולם יש יש להזהר שלא לשתות אחר הקידוש יותר מן השיעור, שלא יכנס למחלוקת אם לברך ברכה אחרונה. על כן אין לשתות יותר מ27- סמ"ק מים. על כל פנים עדיף למהר לברך המוציא, ואז רשאי לשתות כרצונו, ואינו מברך לא לפני השתיה ולא לאחריה, אלא סומך על ברכות הסעודה.

ו. הרבנות הראשית לישראל קבעה את יום עשרה בטבת ליום הקדיש הכללי, לאותם אנשים שנספו בשואה ואין יודעים את יום מותם. לפיכך אדם שאינו יודע את יום פטירת מי משבעת הקרובים לו שהוא חייב באבלות עליהם, ינהג ביום זה דין "יארצייט" לכל דבר.

ז. אין לערוך שמחות בליל עשרה בטבת וביומו.

ח. מנהג בני ספרד להכריז ביום שבת אחר קריאת התורה על יום התענית, ואומרים "אחינו בית ישראל וכו'".
יה"ר שיהפוך ה' את הימים האלה לששון ולשמחה, והשלום והאמת אהבו.