עשרה בטבת שחל ביום שישי

א. לפי הדין בכל תענית צבור קוראין בבוקר ובמנחה "ויחל" ואין הבדל אם התענית ביום רגיל או בערב שבת, וכלשון רמ"א עפ"י הב"י "ואם חלו בערב שבת קורים בשחרית ומנחה ויחל" (תק"נ סעיף ג').
והב"י הביא לשון האגור שאין לקרות ויחל בע"ש במנחה, אך המנהג הוא כדעת הב"י והרמ"א לקרות ויחל במנחה ביום שישי (וראה כה"ח שם אות י"ט).

ואמנם היו קהלות בחוצה לארץ שנהגו שלא לקרות ויחל במנחה בי' בטבת ביום שישי, אך למעשה בארץ ינהגו כלם לפי הדין שכתבו הב"י והרמ"א לקרות ויחל במנחה ביום שישי.

ולפיכך, ביום זה צריכין להתפלל מנחה מוקדם יותר מבכל יום שישי. והוסיפו הפוסקים שבמנחה אין אומרים וידוי ותחנון כיון שזהו ערב-שבת.


ב. לענין ברכת כהנים. כתב מרן שאין נשיאת כפים אלא בשחרית ובנעילה (ביוה"כ) אבל לא במנחה "משום דשכיחא שכרות באותה שעה שמא יהא הכהן שיכור וגזרו במנחה של תענית אטו מנחת שאר ימים. אבל בתענית שאין בו נעילה הואיל ותפלת מנחה סמוך לשקיעת החמה היא דומה לתפלת נעילה ואינה מתחלפת במנחה של שאר ימים, הלכך יש בה נשיאת כפים" (והרמ"א הזכיר מנהגם לברך ברכת כהנים רק בימים טובים, קכ"ט ס"א).
נמצינו למדים שרק במנחה הסמוכה לשקיעה ביום התענית - נושאים כפים.
וכתב ג"ע ותפארתנו רבינו יוסף חיים זיע"א ב"רב פעלים" (חלק ד' סימן ה') שהמנהג להתחיל מנחה 40 דקות קודם שקיעת החמה אך אפשר להקל במקום שמתחילין מפלג המנחה.

על כן בתענית בערב שבת אפשר מלכתחלה להתפלל מפלג המנחה ולשאת כפים. אבל אם התפללו מנחה מקדמת מזה, אין לשאת כפים. וגם למנהג אשכנז לא נושאים כפים במנחה גדולה ודלא כהחזו"א .

ויהי רצון שיתהפכו עלינו הימים הללו לימי ששון ושמחה והאמת והשלום אהבו.