שאלה
אני בן 16 ולומד בישיבה, אני שומר על התורה ולומד אותה הרבה, אך אני מתלבט בשאלה אחת: האם להיות רציני, כבחור ישיבה שלומד ומכבד את עצמו ואת תורתו או האם להיות בחור ישיבה אך שצוחק ושמח ועושה שטויות כמו הרבה מהבחורים שבני 16 שעושים שטויות ובלגאן וכו'.
זה נראה לי סותר, אם אני רציני ולא עושה שטויות ולומד גמרא ברצינות אז אני לא יכול לצחוק עם החברים ולעשות שטויות. אני מנסה לשלב, אך לי זה נראה סותר ואני לא יודע איך להתנהג, אני רוצה בשניהם אך נראה לי שזה בלתי אפשרי, מה לעשות???
תשובה
שלום לך,
אני חושה שצריך לחלק בין שני דברים: ישנו דבר חיובי והוא העניין של שמחה, מרץ, התלהבות. לדברים הללו יש מקום (כמובן כשהם נעשים במידה הנכונה, ולא בצורה מוגזמת). בחור ישיבה רציני לא אמור להתהלך קודר ושפוף ואי אפשר לדבר איתו, אלא אדם מלא שמחת חיים, עוצמות, מחייך ומאיר פנים לכל אחד. אמנם, ישנו צד שלילי והוא עניין של עשיית שטויות שלפעמים נגררים אליהן (בעיקר בגיל הנעורים, ולפעמים בגלל השפעה של חברה שלילית), לפעמים זה מתבטא בפגיעה בכבוד או אפילו בצורה פיזית במישהו (חבר,שכן, מורה וכדו'), באמירה של דברים שלא צריכים להיאמר (ניבול פה, לשון הרע וכדו') ומזה צריך להיזהר מאד.
אמנם המצב המורכב הזה יכול להיות אתגר עבור בחור רציני, שיכול להראות בעצמו ממש איך אפשר להיות רציני ויירא שמים ויחד עם זה לא לאבד את החיוניות, המרץ ושמחת החיים, ובצד זה לעמוד על שלך ולא להיגרר לעשיית שטויות או דברים אסורים.
שיהיה לך בהצלחה רבה
יוני, חברים מקשיבים