עליה לתורה

א. העולה לתורה צריך שיראה את הפסוק שבו מתחילים לקרוא לפני שיברך. בזמן הברכה יש לאחוז בספר. אסור לאחוז בקלף עצמו, אלא בעזרת מטפחת. לכן, נוהגים עדות ספרד על פי הקבלה, לאחוז בעת הברכה במטפחת בשתי ידיו, כשהמטפחת מכסה את הכתב שבספרים. המטרה היא שלא ייראה כאילו קורא את הברכות מתוך ספר התורה, ועל כן טוב שגם יחזיר פניו מהספר. אחרי הברכה מוריד את ידו השמאלית ואוחז כל זמן הקריאה בקלף בידו הימנית באמצעות המטפחת. יש נוהגים לאחוז בעמודים או בתיק הספר, וכלל לא בקלף.

ב. העולה קורא בלחש עם החזן הקורא בתורה, אך לא ישמיע לאוזניו, וכל שכן לא לאחרים.

ג. העומדים סביב תיבת הקריאה, ובכללם העולה והחזן, לא יישענו על התיבה או על ספר התורה.

ד. הנוהגים כמרן מעלים בעת הצורך כהנים או לויים מרביעי ואילך, ובתנאי שהשלישי יהיה ישראל כדי שלא יאמרו שהראשון פגום. הנוהגים כרמ"א אינם מעלים כהן ולוי אלא כראשון (כהן) וכשני (לוי). בשמחת-תורה נהגו גם הם להעלות כהנים ולויים בהפסק של ישראל בינם לבין הכהן והלוי הראשונים. יש שנהגו שגם אז, כשקוראים שוב ושוב את הפרשה, שומרים על הסדר הקבוע: כהן, לוי וישראל.

ה. כשמעלים כהן או לוי, בין בתוך מנין העולים בין במוסיפים, אומר: "אף על פי שהוא כהן או: לוי".

ו. אין מעלים שני אחים זה אחר זה, ולא בן אחרי אב או להיפך, אלא אם כן מפסיק עולה אחר ביניהם. יש מחמירים לא להעלות גם נכד אחרי סבו ולהיפך. כשמוציאים שני ס"ת, מותר שה"משלים" בספר הראשון וה"מפטיר" בשני יהיו אב ובנו, או שני אחים.

ז. לאחר הקריאה אין להשאיר את ספר התורה על התיבה ללא מניין במקום.