עישון

מכיון שהוכח ע"י עולם הרפואה דרך מחקרים רבים, הקשר בין עישון למחלות לב, סרטן הריאות ועוד, ברור שאסור לעשן מצד החובה של "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד, טו).
בשו"ת שאילת שלמה (ח"ג סימן ס) הביא מדברי ספר לב אברהם (ב, פרק ב סעיף א עמ' לה) שכתב "ואי אפשר לאסור את העישון ע"פ דין תורה כי אינם מזיקים רק כעבור כמה שנים" כלומר, שלדעתו אי אפשר לאסור עישון משום שכל סיגריה כשלעצמה אינה מזיקה והסכנה נובעת רק מפעולה מתמשכת של עישון. ואע"פ שסברתו מופיעה בשם גדולי הפוסקים הגרשז"א והגר"ע יוסף, הוא בעצמו מוסיף: "מאד מאד צריך אדם להרחיק עצמו ולהזהר מעישון סיגריות וכו' מזיקים הם לגוף עד כדי סכנת נפשות במשך הזמן".
פעמים רבות פורסם ע"י רבנים ורופאים איסור עישון ע"פ ההלכה וכבר בדורו כתב החפץ חיים (ליקוטי אמרים יז. זכור למרים י' עמ' כח תורת הבית סימן פד) שאסור לחלושי כח לעשן משום "ונשמרתם" אף שבדורו עדיין לא התפשטה הידיעה בדבר הנזק שנגרם ע"י העישון. וכן כתב הגרח"ד הלוי לאסור עישון משום "ונשמרתם" (עשה לך רב ח"ב סימן א).
לסיכום, בין שהעישון אסור מן התורה או מדרבנן, בין שמאד צריך להתרחק ממנו ובין שרק ראוי להזהר, כולם מודים שהיחס לעישון ע"פ ההלכה הוא שלילי, ורק מתדיינים על מידת השלילה. בנוגע לנשים המעשנות כתב הגאון ר' יונתן שטייף בספר טהרת יו"ט (ח"ט עמוד פב) "אותן שמעשנים ציגארעטען (סיגריות) . . . ואין זה מנהג של נשי ישראל הכשרות". ולכאורה מי שמעשנת בלא כוונה להדמות לגבר, אין היא בכלל לא תעדה, אולם ראינו נשים המדקדקות בכל דיני הצניעות שמעשנות וקל וחומר בציבור. ומאחר שהעישון מקורו בעולם הגברי, ודרכו מובלטת החיצוניות הגברית (אף שכיום נשים רבות מעשנות) אין ראוי לאחוז במנהג גברי זה, גם אם מן הדין אי אפשר לאסור.