שאלה
בס"ד
לכבוד הרב שליט"א.
תשובת הרב לא הייתה ברורה לי,
נראה לי שהרב לא הבין את שאלתי,
נכון שאדם שנברא בעולם הזה-הרי שיש לו תפקיד בעולם הזה, והוא חייב לבצע אותו, ואינו רשאי לעזוב את העולם בלא רשות הקב"ה.
השאלה שהאדם שאל אותי היא- אם הקב"ה ישאל אותי לבחירתי- אם לעזוב את העולם ולהיות בעולם שכולו טוב,
או להשאר בעולם הזה?? לא נכון שהעולם הזה הוא רק "פרוזדור" לעולם הבא, ובעצם עולם האמת הוא בעולם הבא?? הרי שהייתי צריך לענות כמובן שהייתי מצטרף לקב"ה - שהרי אני עוזב ברשותו!!
או מצד שני, האם הייתי צריך לומר (לכאורה) לקב"ה שאני צריך לקיים את כל תפקידי בעולם הזה, ורק אח"כ אני ילך לעולם שכולו אמת??
דבר זה נשמע בסיפורי חסידים רבים, שאמרו צדיקים שהם מוותרים על חיי העולם הבא שלהם על מנת שיעזרו בעולם הזה.
לכן מה באמת האידיאל שעלי לחשוב עליו?
לעבוד בעולם הזה את כל תפקידי? או לעבוד את כל תפקידי בעולם הזה, אך במטרה שאוכל להיות כמה שיותר קרוב לקב"ה בעולם הבא.
תודה רבה.
תשובה
זו שאלה תאורטית כיון שאנו עושים את רצון ה'. והדבקים בה' – חיים כולכם היום.
כשאנחנו בחיים אנחנו מבקשים "חיים" כדברי דוד המלך "לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומה". ואלו גם היו מעשיו. זו הסיבה שבגללה דוד המלך ביקש להאריך את ימיו. דבר זה נמנע ממנו כיון שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימה.
שים לב - מה שמחייב אותנו זו ההלכה שאומרת כי ניתנה רשות לרופא לרפאות ויש חיוב על הצלת חיים אפילו אם זה כרוך בחילול שבת.
חידוש יש שמותר להתפלל על אדם הנמצא במצוקה גדולה שימות. זה נאמר במקרה שחייו של אדם אינם חיים כמו בסיפור של ר' יוחנן שהיה לו צער גדול שלא היתה לו חברותא ריש לקיש וכמעט השתגע. חכמים ביקשו עליו רחמים, ומת. כן מסופר על פטירתו של רבי שתלמידיו התפללו שיאריך ימים. אבל בני ביתו שראו את צערו הגדול של רבי עשו מעשה להפסיק את התפילה לרגע, ובאותה שעה נפטר רבי.