עד כמה רוח ההלכה

בס"ד

הביטוי הזה הוא מאוד אמיתי מצד אחד ומאוד מסוכן מצד שני.
להזכירך כי מי שלא נוהג על פיו הוא נבל ברשות התורה.
ומצד שני היה אחד שנהג רק על פיו והביא הרס דם ורצח לעולם הלא הוא ישו שטען כי הוא מבטל את המצוות והולך רק על פי רוח התורה ומוסר הנביאים וכו'. את תוצאותיו ראינו באלפי שנות רדיפות פרעות אינקוזציה והגדילה לעשות השואה פרי הביאושים של הכנסיה הקתולית.

הכלל הוא פשוט - רוח ההלכה צריכה להסתדר עם ההלכה בעצמה. אם יש התנגשות בין רוח ההלכה להלכה . זה הבל ורעות רוח של האדם עצמו שדורש טוב לעצמו ומגייס את ההלכה לשירותיו.

יש מקרים ממש בודדים שבהם קבעו חז"ל "עת לעשות לה' הפרו תורתיך" ואת זה יכולים לעשות אנשים שכל ימיהם דיקדקו במצוות קלה כבחמורה וההלכה היתה יקרה בעניהם עד מאוד והיו בקיאים בכל מכמניה של ההלכה. אבל מי שלא קרא ולא שימש ולא היה בגדר הנ"ל לא יכול.
וגם אלא רק אחרי הרבה הרבה בדיקות חקירות ודרישות והתיעצות עם חבריהם גדולי הרבנים בישראל.

קרא את הפסוקים הבאים בדברים פרק ל וראה שהדברים הולכים יחד:

"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע: אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם: הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבוֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם:

הפסוקים האלה הבאים בסיכום התורה מביאים את העקרון של האחריות המוטלת על האדם הנקראת בלשונינו בחירה חופשית ובפסוקים אלו מסוכם מה הם העיקרים המוטלים עלינו
ההדגשה היא כמובן על אהבת ה', הליכה בדרכיו שזו כמובן רוח ההלכה, וזה לא סותר את שמירת מצוותיו, חוקיו ומשפטיו,

אז זוכים לברכה.