ספירת העומר

א. "מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי" (מנחות סו,א). לכן אנו מונים "היום X ימים (לעומר - מנהג הספרדים) שהם Y שבועות (לעומר/בעומר - מנהגי האשכנזים). אם, למשל, בליל שבת 11 לעומר יאמר "היום 11 יום לעומר", ולא יאמר: "שהם שבוע אחד ו4- ימים" - חוזר וסופר בלי ברכה. אמר: "היום שבוע אחד ו4- ימים", ולא אמר: "היום 11 יום שהם", וכן אם אמר ביום 14 לעומר רק "היום 2 שבועות לעומר" - לדעת המשנה-ברורה (מ"ב תפט,ז) חוזר ומברך; ולדעת כף-החיים (ס"ק כג) חוזר ללא ברכה.

ב. ספר רק שבועות או ספר רק ימים ולא חזר לספור, ונזכר רק בלילה שלאחריו - ימשיך לספור בברכה, מכיון שיש פוסקים שאומרים שיצא ידי חובתו (שם, ס"ק ח).

ג. לא ספר בלילה - סופר ביום ללא ברכה, וממשיך לספור בלילה הבא בברכה. לא ספר לא בלילה ולא ביום ונזכר בבין השמשות - יספור ללא ברכה, וימשיך בלילה הבא לספור בברכה.

ד. שכח לספור לילה ויום - חייב לספור בלילה שלאחריו (ולא כמו אותם הטועים וחושבים שמעתה ואילך פטור מלספור). ההבדל היחיד הוא שבגלל הספק, מעתה ואילך סופר ללא ברכה.

ה. חייב אדם לספור העומר בעצמו, ואינו יוצא בשמיעה מהש"ץ. בדיעבד, אם כיוון הש"ץ להוציאו והוא התכוון לצאת - חוזר וסופר ללא ברכה.

ו. טוב שהש"ץ יאמר שהוא מכוון להוציא את הסופרים ללא ברכה ידי חובתם. וכן יכול הסופר ללא ברכה לבקש מחברו שיוציא אותו ידי חובתו בברכה. אם סופר ביחידות – יהרהר שם ומלכות בלבו. מסתבר, שהסופר מספק בלא ברכה אינו יכול לשמש כש"ץ או להוציא אחרים ידי חובתם ולברך עבורם.

ז. לפי הפשט וגם לפי הקבלה יש חשיבות מיוחדת לאדם לזכור ולברך כל הלילה כדי לקיים "תמימות תהיינה".