שאלה
בסימן ד' סעיפים י"ח - כ' יש הלכות תמוהות למדי.
למשל: "המקיז דם מהכתפים ולא נטל ידיו, מפחד שבעה ימים" "הרוחץ פניו ולא נגבם יפה, פניו מתבקעות או עולה בהן שחין"
השאלה שלי מתחלקת לשני חלקים:
א) מה המקור להלכות הנ"ל? מאיפה השו"ע הביא אותם? על מה הם מתבססות?
ב) האם הם כל כך חמורות? מה כלכך חמור בלא לנגב טוב את הפנים שמגיע על זה עונש כל כך חמור (עונש שלא מוזכר אפילו לגבי דברים הרבה יותר חמורים)
תודה רבה.
תשובה
בס"ד
המקורות מובאים בבית יוסף אורח חיים סימן ד. ושם מובא שזה לא עונש אלא סכנה.
על הקזת דם המקור הוא בפרק ערבי פסחים (קיב.) גמרא ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין דמסוכר ולא משי ידיה מפחיד שבעה יומי דשקיל מזייה ולא משי ידיה מפחיד תלתא יומי דשקיל טופריה ולא משי ידיה מפחיד חד יומא ולא ידע מאי קא מפחיד ופירש רש"י דמסוכר מקיז דם מן הכתפים:
על זה שלא מנגבים פנים המקור הוא בפרק רבי אליעזר דמילה (שבת קלג:) האי מאן דמשי אפיה ולא מנגב טובא נקטרו ליה חספניתא מאי תקנתיה לימשי טובא במיא דסילקא ופירש רש"י חספניתא פניו מתבקעות ואני אומר שהוא מין שחין והוא [ובחרס] שכתוב בתורה ובחספניתא תרגום של חרס: