שאלה
שלום לכבוד הרב,
האם לאחר לימוד מסכת גמרא שלמה יש לעשות על זה סיום בכל מקרה, אפילו אם ההבנה הייתה חלקית ואולי שגויה או אם עברתי על חלק מהסוגיות בגרסא, לאחר שהתייאשתי מלהבין אותן כמו שצריך וכן אם למדתי את רוב המסכת לבד, ללא חברותא, מה שמגדיל את הסיכונים לאי-הבנה, וכדומה.
ואם כבר הזכרתי זאת, האם יש ערך ללימוד כזה לבד, כאשר יש לי בכל זאת הרגשה כללית של הבנה או שיש ללכת בעקבות העיקרון של "או חברותא או מיתותא" באופן קיצוני וחרב על שונאיהם של ת"ח וכו' ?
תודה מראש.
תשובה
בס"ד
שלום וברכה.
שמחתי מאוד לשמוע שאתה מקדיש את זמנך הפנוי ללימוד דבר ה'. פיקודי ה' ישרים - משמחי לב!
אנחנו עושים סיום המסכת כדי לבטא את שמחתינו שזכינו ללמוד יחידה שלמה מדבר ה'. לכן אם אתה חש שמחה על הזכות שאתה זוכה בה - תעשה סיום!
גם אם לא הכל הובן כראוי, אם הבנת את רוב העניינים ונסית מצידך להבין הכל - אפשר לעשות סיום.
[וביחס ללימוד בחברותא]: פשוט שעדיף ללמוד לבד מאשר לא ללמוד בכלל. והרי אמרו חכמים "חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שעוסקים בתורה בד בבד"?
חכמים מתכוונים למצב שבו כל לימודו של האדם מנותק מבית המדרש ומהלומדים האחרים. אבל, אם אדם לומד רק [חלק] מלימודו לבד יש לכך ערך גדול וחשוב, כי אם מתרגלים ללמוד רק עם חברותא - כאשר אין חברותא, לא לומדים.
וכידוע, לא תמיד אנחנו נמצאים במקום שיש בו עם מי ללמוד. וגם כשנמצאים בישיבה גבוהה, נכון שרוב שעות הלימוד ראוי שייעשו יחד עם חברותא, אבל חשוב מאוד שאדם יפתח את היכולת ללמוד לבד, הן בבקיאות והן בעיון בעומקם של סוגיות.
כמובן שאחרי שאדם למד לבד - טוב ללבן את המסקנות עם אחרים, במיוחד כשיש חידושים, ולהיות פתוח לשמוע כל כיוון.
וגם זאת, רק כאשר הלומד יכול ללמוד עם חברותא. אם אין לך עם מי ללמוד, ודאי שה' שמח מאוד בכל עניין ומילה שאתה לומד - אפילו שזה לבד, בכל זמן שאתה מקדיש, בכל קביעות של לימוד.
עלה והצלח!