שאלה
שלום לכבוד הרב.
מאחר ואני קורא באופן קבוע תשובות בשו"ת באתר 'כיפה', אני נוכח לדעת כי גישתך היא הרציונלית ביותר מבין כותבי התשובות, ודווקא בשל כך רציתי לשאול אותך:
אני מעוניין בבירור נוקב של סוגיות אמוניות, אני מקיים מצוות בכל מקרה, וברי לי כי למרות שקשת הדעות בנושאי אמונה היא רחבה ביותר בין הזרמים השונים, הדבר המשותף הוא קיום המצוות.
הלכך, אני מעוניין לדעת מהו יחסך (שלך, או של הציונות הדתית ככלל) להגותו של ישעיהו ליבוביץ.
אנא, אני מייחל לתשובה כנה, ואל לך לחשוש, אם אקרא מאמרים שיש לקיים מצוות ללא ציפיה לשכר כלשהוא. 'שכר מצווה - מצווה!'.
תודה מראש,
אהוד.
תשובה
ב"ה,
שלום וברכת ה' עליך.
ראשית, תודה על מחמאותיך.
שנית, היחס אל פרו' ישעיהו ליבוביץ הינו מורכב ולא פשוט.
בעיקר בשל העובדה שלימוד התורה מלמד שלא ניתן להפריד בין הצורה, הסגנון והאופן בו נאמרים הדברים לבין תכנם ומשמעותם.
מהרמב"ם אותו למדנו בשמונה פרקים למדנו שנפש האדם היא אחת ולכן איננו עושים הפרדה בין התורה לבין האדם המדבר אודותיה. הרב קוק באורות הקודש מציין שיחודה של הורה היא בהיותה :"חכמת הקודש הועלת" היינו שהיא משנה את האדם ופועלת עליו.
לכן, לפני הדיון במהות תורתו של פרו' ליבוביץ אי אפשר להתעלם מהבוטות, מהסגנון הפוגעני והמעליב.
ממה נפשך. אם הדברים נאמרו בסערת רגשות, מתוך כעס הרי שהם מעידים על מידות פגומות. אם הם נאמרו לצורך הגימיק - תורה ואמת רוחנית לא זקוקות לגימיקים.
נכחתי לא אחת בהרצאותיו, התרשמתי מחוכמתו, מידענותו, אך לא יכולתי לקבל את דבריו במישור הרוחני, האמוני - ראשית לכל בשל צורתם.
אולם, בכך לא תמו הסייגויותי מעמדותיו של הפרו' ליבוביץ.
יחסו הראציונאלי פוגע במפגש עם האמונה שהיא עמוקה, מעל השכל. זו הבאה מבסיס העולם האמוני של היחיד ורק מתוכה נבנית מערכת שלמה של חיים המביאים לידי ביטוי את כל כוחות החיים ביניהם גם השכל.
בדבריו יש יותר מקורטוב של מטריאליזם ולא פעם אני חש שתורתו הוציאה את הלב אף שהותירה על כנה את המוח. לא מצאנו שהמוח מספיק כדי לתת חיים לאדם.
גם יחסו שחכמים, לפסיקת הלכה בעייני אמונות ודעות, לסגולת ישראל, לתפילה, מצריכים ליבון עמוק.
לכן, אני מכבדו על חכמתו, מעריכו על תעוזתו, מברך על היותו אוהב גדול של תורת ישראל אך בה בעת מסתייג מהצורה בה ביטא את דעותיו ומתנגד חריף לחלק מהם.
"והאמת והשלום אהבו".
בברכה,
שי