נקימה ונטירה כשמישהו פוגע בי

בס"ד

שלום

אין איסור נקימה ונטירה בפגיעה במי שפגע בגופך. אבל אם לא עשה לך טובה – אל תחזיר לו כדרכו ועל זה נאמר איסור "נקימה ונטירה" . ואם פגע בממונך אינך חייב ונדרש למחול לו על הנזק.
וברמב"ם (הלכות דעות פרק ז הלכה ז) הנוקם מחבירו עובר בלא תעשה שנאמר לא תקום ואע"פ שאינו לוקה עליו דעה רעה היא עד מאד אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם שהכל אצל המבינים דברי הבל והבאי ואינן כדי לנקום עליהם כיצד היא הנקימה אמר לו חבירו השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך למחר צריך לשאול ממנו אמר לו חבירו השאילני קרדומך אמר לו איני משאילך כדרך שלא השאלתני כששאלתי ממך הרי זה נוקם אלא כשיבוא לו לשאול יתן בלב שלם ולא יגמול לו כאשר גמלו וכן כל כיוצא באלו וכן אמר דוד בדעותיו הטובות אם גמלתי שולמי רע ואחלצה וגו':
וכן כל הנוטר לאחד מישראל עובר בלא תעשה שנאמר ולא תטור את בני עמיך כיצד היא הנטירה ראובן שאמר לשמעון השכיר לי בית זה או השאילני שור זה ולא רצה שמעון לימים בא שמעון לראובן לשאול ממנו או לשכור ממנו ואמר לו ראובן הא לך הריני משאילך ואיני כמותך לא אשלם לך כמעשיך העושה כזה עובר בלא תטור אלא ימחה הדבר מלבו ולא יטרנו שכל זמן שהוא נוטר את הדבר וזוכרו שמא יבא לנקום לפיכך הקפידה תורה על הנטירה עד שימחה העון מלבו ולא יזכרנו כלל וזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה יישוב הארץ ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה:
הרי אתה רואה שהאיסור הוא על דברים שאתה וחברך לא חייבים לעשותם כהשאלת קרדום ומגל. אבל אם הוא מזיק לך בממון, או מלבין פניך ברבים אינך חייב לסלוח לו ומותר לך לתבוע אותו בבית דין. וכן לומר לו במפורש שאתה מקפיד עליו ואין אתה עובר על "לא תשנא את אחיך בלבבך". והחפץ חיים (פתיחה להלכות לשון הרע) דייק בדעת ספר החינוך שמותר להשיב למי שחרף אותך מיד אך לא לשמור טינה לאחר כך. ולדעתו הרמב"ם חולק בזה על החינוך ומותר במקרה זה להשיב לו גם אחר כך. עוד אומר החינוך שאע"פ שמותר מיד להשיב – מידת חסידות לשתוק כמו שעשה דוד לשמעי בין גרה.
וכן הוא בסמ"ג - חלק לא תעשה - מצוה יב "ושאר כל אדם שמתקוטטים עם חביריהם אף על פי שאין לאו בזה אם ינקום מחבירו [מכל מקום] מדת חסידות היא להעביר על מדותיו כדאמרי' (שם ביומא) "כל המעביר על מדותיו - מעבירין לו על כל פשעיו". וכן דוד היה משתבח במדותיו הטובות ואמר (תהלים ז, ה) "אם גמלתי שולמי רע וגומ'", וההוא חסידא (מגילה כח, א) דכל אימת דסליק לפוריא הוה אמר "שרי ומחיל כל מאן דמצערן לי".
ועוד כתב בספר שערי תשובה – (שער שלישי אות לח) על כגון זה "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם) כי אזהרת הנטירה על דבר שבממון, אבל על דברי גאוה ובוז ודרישת רעה מותר לשום הדברים על לבו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם) על זה: "כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש - אינו תלמיד חכם". אבל אם יבקשו ממנו מחילה - יעבור על מדותיו:
הרי לך שמהדין מותר לך להנקם במי שגמל לך רע. רק מידת חסידות לסלוח לו. וראוי להעמידו על טעותו ואם יבקש סליחה – מחל לו.