שאלה
מי שעובד במרפאה במעבדה שיש בה בדיקות צואה ושתן, האם צריך ליטול ידיים כשנוגע בכוסות ומה לגבי אכילה ושתיה במעבדה כנגד הבדיקות?
תשובה
למעשה נפסקה ההלכה בשולחן ערוך "מותר לרופא ליקח עביט של מי רגליים בידו ותפילין בראשו ובעל נפש יחמיר לעצמו". וכתבו הפוסקים שהוא מותר גם בדברי תורה .
ושם המדובר בעביט שמי הרגליים נמצאים בתוכו ואין לכלוך בחוץ, שהרי כפי שפסק מרן בסימן ע"ו אין דין צואה כדין ערוה.
דין צואה - בכיסוי תליא רחמנא שאם מכוסה ואין ריח אעפ"י שרואים כגון צנצנת זכוכית, מותר מן הדין (ודעת הרב פלאג'י הובא בכה"ח ע"ו סק"א להחמיר בראיה גם כן "ושומר נפשו ירחק ממנה ולא יראנה").
ואולם אם הלבורנטית או הלבורנט נוגעים ממש במי הרגליים או הצואה לצורן בדיקה, אעפ"י שאין בהם ריח אסור להם אח"כ ללמוד תורה ולברך כיון שידיהם נטמאו (ועיין כה"ח, סימן ד' ס"ק ס"ז ובהרחבה ס"ק פ"ח).
והכלל הוא: אם זה כלי שיש בו מי רגליים או צואה והוא מכוסה ואין ריח, בין שהוא של חרס או זכוכית מן הדין מותר לקרות כנגדו ולברך ואם נגע במי רגליים או צואה אף על פי שאין בהם ריח צריך ליטול ידיים - בלא ברכה - ואחר כך לומר דברי תורה ולברך.
לענין האכילה ליד הבדיקות הללו - אם קצה נפשו של אדם מכך - אסור מדין בל תשקצו.
לסכום:
א. מן הדין מותר לרופא להחזיק עביט עם מי רגליים או צואה והעביט מכוסה ואין ריח ותפילין בראשו ומותר בדברי תורה, וטוב שבעל נפש יחמיר על עצמו.
ב. אם העביט מלוכלך מבחוץ - אסור בדברי תורה ובתפילין.
ג. צואה בכלי זכוכית מכוסה ואין ריח אעפ"י שרואה מותר לקרות כנגדה.
ד. אם נגעו ממש בצואה לבדיקה וכיו"ב אעפ"י שאין ריח - צריך ליטול ידיים.
ה. מי שקצה נפשו מלאכול כנגד בדיקות מעבדה אלו, אסור לו לאכול מדין בל תשקצו.