שאלה
שלום הרב.
אני שואלת את שאלתי לאחר שהתקבלה החלטה, בבקשה לחזק אותי בהכרה אכן כך היה צריך לעשות... (ואני כמעט בטוחה שזה מה שנכון לעשות).
אני בת 22. היה לי קשר חברות גרידא (בהתחלה) עם מישהו בן 18. ברגע שהתחלנו להרגיש שהרגש פונה קדימה והקשר מעמיק החלטנו לא לשמור על הקשר (בגלל הגיל הצעיר שלו). אני חושבת שהחלטתינו היתה נכונה (למרות הקושי הרב).
יש לי 2 שאלות שחשוב לי לדעת הסברים (פסיכולוגים או הלכתיים). אשמח אם הרב יוכל לחזק אותי מנסיונו ומההיכרות של הרב עם מקרים דומים...
1. נתקלתי בתגובות לא נעימות כאשר שמעו את פער הגילאים ביננו. התגובות נעו בין: מה יש לך לחפש אצל בחור בגיל קטן כזה? ועד: בגלל שאת הגדולה- אפשר להבין שאת גררת אותו והובלת אותו לקשר הלא רצוי הזה. לא היה נעים לי במיוחד התדמית שנוצרה לי (אך בלי שום ספק זו לא הסיבה שהפסקנו!)
רציתי לשמוע את דעתו של הרב ולהבין את ההסתכלות של הרב על קשר של מישהי בת 22 עם מישהו בן 18.
2. קשה לי מאוד לחזור לנסיונות ולהתחיל שוב לנסות לבנות קשר עם מישהו שאין לי מושג מיהו. במיוחד לאחר חוויות חיוביות ובנייה שאני חושבת שהיא נכונה ואמיתית (ואני בטוחה שאם הוא היה גדול יותר היינו ממשיכים להיות בקשר), אני זקוקה לחיזוק- כיצד לפתוח דף חדש ולרצות לצאת לפגישות!
אשמח לשמוע את דעת הרב.
תודה רבה.
תשובה
בס"ד
הזמן הוא מרפא עצום. רק צריך להזהר לא לפתוח את הפצעים מחדש כל פעם. ואיך לא פותחים פצעים?
לא נותנים למחשבות שלו להשתלט לך על הראש. לא לתת. כל פעם שהן באות לחשוב על משהו אחר. אי אפשר לסלק מחשבות על ידי נענוע הראש. אבל אפשר על ידי מחשבות אחרות שמכניסים לראש בכוח.
למשל להתחיל לקרוא פרק תהילים בכוונה רבה. זה יצוף פעם ועוד פעם אבל אם תתמידי בניעור המחשבות החיובי כדלעיל. הוא יסתלק מראש לאט לאט ויהיה לך מקום פנוי בלב לאהבה אמיתית אחרת.
בהצלחה