שאלה
בס"ד
כבוד הרב שלום,
אקדים ואומר כי הסיפור קצת מסובך.
אני בחורה דתייה לאומית. לפני כשנתיים נכנסתי לקשר עם בחור חרדי בגילי.
הייתה אהבה בינינו- באותה תקופה אני לא נשמרתי בנגיעה, והייתי הבחורה הראשונה שהוא נכנס עמה לקשר רציני.
נפלנו.
אני אומרת "נפלנו" כי האחריות הייתה משותפת. ולא הייתה שלי בלבד או שלו בלבד.
בעקבות כך, הקשר נהיה חזק יותר, בעיקר לשלילה, המגע יצר תלות- אני מניחה שאין צורך לפרט כיצד מגע מסבך קשר שאינו בקדושה (וביחוד נפילה גדולה כמו זאת שהזכרתי).
נפרדנו אחרי מס' חודשים ביחד. לא מתוך חוסר אהבה- אלא מתוך ידיעה שלמה שאין סיכוי שהמציאויות של שנינו יכולות להיפגש (אף אחד בעולם שלו לא ידע עלי). בנוסף, הגיל הצעיר מבחינתו לקבל החלטה של נישואין היה גורם נוסף, אך נשארנו בקשר טלפוני .
הפכתי לשבר כלי ממש - פניתי לרב, (שעזר לי בעבר בהחלטות חשובות בחיי) ההחלטות שיצאו מהפגישה עמו היו שתיים עיקריות:
1.אני מתחילה בהליך של תשובה אמיתית ועמוקה.
2.אני מתחילה בהליך של העמקה בנפש שלי- ע"מ לא לחזור על הטעות הזו שוב, שנבעה רובה ככולה מתפיסה לא נכונה שלי של מגע בכלל, תפיסה של העצמיות שלי, הביטחון העצמי שלי וכו'
היום, אחרי ניתוק מוחלט מהבחור, ושנה וחצי של תהליך תשובה רציני ועקבי, אני מרגישה שלמה הרבה יותר ממה שהייתי אז.
כעת- לעניין עצמו: התשובה שלי היא בהשתדלות מלאה, וניסיון כן ואמיתי לשוב אליו יתברך באמת . גם מבחינת לימוד של אמונה, ותורה, מהי צניעות, מהי קדושה- ואיך כל זה קשור אליי; וגם מבחינה פרטית יותר של למידת הלכות טהרה, צניעות וכו'.
יחד עם זאת, אני מרגישה שהמסע הזה שעשיתי אינו שלם, נתקלתי לאחרונה במאמרים קבליים שמדברים על הנושא ואני חייבת לומר שנבהלתי ממש. (ספר עץ חיים שער לט' דרוש ז')
ההרגשה שלי היום היא שאני חייבת גם בפן הרוחני הזה, לתקן. הייתי רוצה מאד לקבל ברכה ותיקון (העניין של כרת לא עוזב את מנוחתי...) מרב גדול באמת.
רציתי מאוד לפגוש את הרב מרדכי אליהו שליט"א, אולם לצערי התברר לי כי הוא הפסיק לקבל קהל.
אני פוחדת. שהמסע כולו לא שלם מספיק; אני מרגישה שבמקום שלי אני משתדלת באמת לעשות את המיטב שביכולתי (כמובן שתמיד יש עוד לאן להתקדם אבל הדרך שעשיתי היא מהותית מאוד, ואסור לי לבטל אותה.) ובפן הפנימי באמת- אני לא יודעת אם תיקנ
תשובה
בס"ד
המצב שבו אדם מקבל "תשובה על התשובה" מבורא עולם שתשובתו התקבלה, הוא מצב מורכב מאוד. לפעמים עוברים הרבה שנים עד שאדם יודע שתשובתו התקבלה.
בכל מקרה חכמינו מספרים מהם הכללים לכפרה על חטא ומובאים ברמב"ם בהלכות תשובה פרק א הלכה ד
"עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה - תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה. ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין. ובאלו נאמר "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם".
במה דברים אמורים בשלא חילל את השם בשעה שעבר. אבל המחלל את השם אע"פ שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות"
לפי דבריך את עברת על "כרת" אבל לא היה חילול ה' במעשיך. ולכן מה שמכפר במצבך הם "היסורים". התשובה שעשית וימי הכיפורים שעברת רק נותנים לך "אשראי" - הם רק "תולין". ויסורים מכפרים.
"תשובה ויום הכפורים תולין, ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה"
מי אמר שתשובתך שלמה?
מי אמרת שעברת את סאת היסורים?
על זה אומר הרמב"ם שם בפרק ב
"אי זו היא תשובה גמורה?
זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר - זהו בעל תשובה גמורה".
האם את צריכה להביא את עצמך לנסיון?
חס וחלילה!
אבל יבוא יום ואת תעמדי בנסיון קשה כמו זה שהיה לך בעבר. כל יום ויום את צריכה לצבור כוח ולהכין את עצמך לרגע הזה. שכשיבוא הנסיון בצורה הקשה שלו - את תעמדי בו בז"ה.
רק אז תדעי שתשובתך התקבלה.
רק הזהרי והשמרי מאוד לא להביא את עצמך לנסיון בזמנך החופשי. רק הקב"ה הוא היודע מתי כוחותיך איתך לעמוד בנסיון. רק באותה שעה הוא יביא אותך בנסיון.
עד אז את צריכה להשתדל בכל כוחותיך לעשות "תשובה גמורה".
איך?
"ומה היא התשובה?
הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר "יעזוב רשע דרכו" וגו' וכן יתנחם על שעבר שנאמר "כי אחרי שובי נחמתי" ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם. שנאמר "ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו'" וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו"
להסיר, להתחרט, וכו'
ממכתבך אני מבין שכבר עברת את כל השלבים כולל שלב היסורים. ולכן לא הייתי מציע לך להיות בצער כי אם בשמחה. בבטחון ובהצלחה מצד אחד.
"ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה. אין הדבר כן. אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם.
ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו. אמרו חכמים "מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו" כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני שהן כובשים יצרם יותר מהם"
ובתפילה מתמדת מצד שני
"מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו"
לא לשקוע בצער ובודאי לא במשהו של משהו מן היאוש.
לכי קדימה!!
הקימי משפחה בקדושה ובטהרה!!
זה התיקון הכי גדול שאני מכיר עלי אדמות.
לא רק בעלך יקדש אותך בטבעת. "גם" הקב"ה בעצמו יעשה ממך חתיכת "קדושה".
"מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקידושין"
לכי קדימה!
תקני את העתיד.
ולא צריך לספר על כך לאחרים כלל.
כי "בעבירות שבין אדם למקום אינו צריך לפרסם עצמו ועזות פנים היא לו אם גילם אלא שב לפני האל ברוך הוא".
ולא צריך להרגיש מורחקת מה'
להפך!!
"גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר "שובה ישראל עד ה' אלהיך"
"התשובה מקרבת את הרחוקים אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה. והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד"
"כמה מעולה מעלת התשובה אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם. צועק ואינו נענה שנאמר כי תרבו תפלה וגו'.
ועושה מצות וטורפין אותן בפניו,,
והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם. צועק ונענה מיד שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה. ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה שנאמר כי כבר רצה האלהים את מעשיך ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות"
בהצלחה