נסוגים מעזה - איפה הבטחות?

בס"ד

דע לך כי אמירת "היה לא תהיה" היא כמו "לשנה הבאה בירושלים". היא הבטחה ותפילה. כך אמר הרב תמיד וכל הזמן. מציאות ותפילה.

את המילים "לשנה הבאה בירושלים" אמרנו והיינו בטוחים שהם יתממשו. ואע"פ ש-1900 שנה הם לא התממשו - לא הפסקנו לומר אותם, והנה בסוף אנחנו בירושלים.

לאלה ששאלו אחרי שנתיים או שלוש של גלות "עברה שנה- איפה ירושלים?" היינו אומרים "לא זכינו. ננסה בשנה הבאה" כך התקדמנו והנה אנחנו פה.

לאלה שהתיאשו אחרי איזה זמן והפסיקו לומר: "לשנה הבאה בירושלים" קרה דבר נורא - הם בעצמם נמוגו ונעלמו מעם ישראל. כך קרה עם כל הרפורמים. הם נמוגים ואינם. כלים מעם ישראל לנצח וחבל.

אלה שלא נאבקו, לא האמינו, לא נאחזו עד הסוף בגוש קטיף, היו אנשים עצובים ומיואשים. ראיתי אותם בגוש בשבועות האחרונים וזה היה נורא.
אלה שהאמינו ונלחמו - היו מלאים אמונה ואיתה הם יצאו ביום האחרון.
הדודים שלך שנשארו עד הסוף רק הרויחו את השמחה ואת האמונה את החיים ואת הבטחון. את הידיעה שהם לא מכרו את הדרך שהחזיקו בה עשרות שנים בנזיד עדשים.

אתה תמשיך לומר "היה לא תהיה". אנחנו נמשיך להאמין שהנסיגה המשפילה הזאת תתבטל. שעם ישראל יחזור לגוש קטיף ולכל חבל עזה כשהוא נקי מה"פראי אדם" שמאכלסים אותו כיום.

************

אני רוצה להביא לך לקרוא מאמר שהתפרסם בשם מו"ר אבי על היה לא תהיה.

************


[היה לא תהיה]

אמרנו והתפללנו וקיוונו ובכינו ש"היה לא תהיה". אנחנו חוזרים ואומרים "היה לא תהיה". אלוקים נשבע לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב כי הארץ הזאת תהיה לנו. אלף ותשע מאות שנה לא איבדנו את האמונה והבטחון שנחזור לכאן, ש"דבר אחד מדבריך, אחור לא ישוב ריקם". ברוך ה' שבנו לארץ ישראל כהבטחת ה' למשה רבינו מלפני שלושת אלפי ושלוש מאות שנים. "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ:
זכינו לראות את התחלת קיום ההבטחה הזאת ואנחנו בטוחים שנזכה לראות את התגשמות נבואת השם במלואה. "וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ: וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ. וכו'".
אנחנו בטוחים בקיום הבטחת ה'. בגללה אנחנו מתפללים. מכוחה עלינו לארץ, היא נתנה לנו כוח לבנות לנטוע ולזרוע. מתוך הבטחון הזה אנחנו מתפללים על המשך קיומה.
גם המאבק על הישיבה שלנו בגוש קטיף היה מתוך האמונה הזו. אי אפשר להלחם בלי אמונה. אי אפשר להלחם בלי נחישות. אי אפשר להלחם מתוך ספקנות. צריך להלחם מתוך בטחון. ובאמת הדבר היותר חשוב בכל המאבק הזה היה הבטחון והאמונה שליוו אותה לאורך כל הדרך. בסופו של דבר איבדנו לצערנו את הבתים ואת הישובים. את המטעים ואת החממות. את הישיבות ובתי המדרש. את כל היופי המיוחד של ישובי גוש קטיף. אבל לא איבדנו את האמונה והבטחון. לא איבדנו את התקווה. לא היינו שותפים בחורבן ההתיישבות. לא היינו שותפים בפשע הנורא הזה.
זה נכון שחלק מאיתנו איבד חלק מרכושו, הרוב הגדול - ניצל. זה נכון שאנחנו יושבים היום בבתי מלון ולא בבתים שלנו. אבל אף פעם "הכסף והרכוש" לא היו העיקר של חיינו, זה היה חשוב אבל היה משני. העיקר בשבילנו היתה החיים, החינוך, האמונה והדרך. יצאנו משם עם כל הערכים שלנו. לא ויתרנו על כלום. נלחמנו על הדרך שלנו עד הרגע האחרון. לא כופפנו את דרכינו מפני דרך של חולשה ועייפות, כניעה וויתורים.
מי שיצא עם האמונה שלו יכול להמשיך, לבנות, להצליח ולהחזיר את מה שאיבד בדרך. מי שאיבד את האמונה והרוויח את החפצים– קשה לו. אנחנו ממשיכים באמונה. אנחנו ממשיכים לומר "היה לא תהיה". אנחנו יודעים כי אין שום סיכוי ל"דרך של כניעה". אין שום סיכוי לדרך שהולכת נגד דבר אלוקים חיים. אין שום סיכוי ללכת נגד שבועת של ה' לאברהם ליצחק וליעקב.
הרבה מנהיגים קמו בהיסטוריה שהלכו נגד דבר ה'. הם אבדו ודרכם אבדה, ו"דבר אלוקינו יקום לעולם"!
אנחנו נחזור לגוש קטיף בצורה יותר גדולה ויותר רחבה. ובעזרת ה' נשכון שם בביטחון גדול מתוך שלוה ושלום השקט ובטח. אכי"ר.