ניסויים בבעלי חיים

למלאכית , שלום!
"האלוקים עשה את האדם ישר", רגשות המוסר הטבעיים מקננים בתוכנו, רגשי הצדק והיושר המורים לנו את המוסר הטבעי, אך יפה וטבעי הוא רגש הרחמנות הטבוע בנו, וביחוד כאשר הוא מתאים למצוות התורה המצווה אותנו על צער בעלי חיים. אמנם הגמ' הסתפקה אם איסור צער בע"ח הוא מהתורה או מדרבנן, אבל להלכה מקובל ש"צער בע"ח אסור מהתורה".
אבל אחרי ההקדמה הזאת צריך לבחון מה הם הגדרים אותם התורה התירה לשימושו של האדם. בפרשת בראשית (א' כ"ח) כתוב "ויברך אותם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ". התורה נתנה רשות לאדם להשתמש בבעלי החיים לצרכיו הפרטיים, "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה". המתבונן מהצד רואה כאן לכאורה סתירה ברורה בין ההדרכה לרחמנות ומניעת צער מבע"ח, ובין ההיתר הגורף לשימוש עד כדי רדיה וכבישה.
בכדי להתמודד עם סתירה זו מגדירים הפוסקים, שכל דבר שהוא לצורך האדם, אפילו צורך קטן, אין בו משום צער בע"ח, אך כאשר אינו לצורכו של האדם הננו מצווים לעשות ככל יכולתנו למנוע צער מבע"ח. נכון שההגדרה של "צורך" היא רחבה מאוד, אבל באמת כל מה שהוא צורך אפילו הקטן ביותר הוא מותר. (ולכן לא נבקש מבנות שלובשות נעלים של "ד"ר מרטינ'ס"(ואם תסתכלי סביבך תראי הרבה כאלו, זו האופנה היום) להוריד אותם למרות שהם עשויות מעור, ולמרות שאפשר למצוא נעלים לא פחות יפות בלי להרוג בשבילם חיות. (נכון שכשמדובר במעיל פרווה שעשוי מזן של שועלים שהולך ונכחד, ראוי לאסור כדי לשמור על השועלים, אבל לא על זה אנחנו מדברים).
דוד המלך בחן כל פרט במציאות ובכולם מצא צורך ותועלת, למעט העכביש והצרעה, שבהם לא מצא שום תועלת, והקב"ה זימן לדוד המלך מקרה בו הוא ראה איך יש תועלת בקורי העכביש ובצרעה, וכשראה דוד כיצד הם מועילים לאדם הוא נרגע ואמר "מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית". כל חיה תפקידה להועיל לאדם,"נזר הבריאה", וכשאיזשהו בע"ח עושה את תפקידו בעולם, זו מטרתו, ולשם כך הוא נברא. ר' נחמן מברסלב כותב, שחסד עשה איתנו הקב"ה, שהפרה לא יודעת מה יעשו איתה אחרי השחיטה, כי אם היתה יודעת שתהיה מאכל לאדם, היתה רוקדת שמחה, ואז לא היה אפשר לשחוט. כשם שהמדרש מודיע לנו את השתוקקותם של האבנים להיות מתחת ראשו של יעקב אבינו, כך אם היתה לנו האפשרות לשאול את החיות אם הם רוצות לההפך לנעלים תחת כפות רגליו של האדם, הם היו שמחות בכך.
כמו כל רגש, גם רגש הרחמנות צריך בדיקה מדוקדקת שכן הרבה פעמים אדם אינו אכפתי כלפי בני אדם שסובבים אותו, אך משום מה מגלה רחמנות יתר כלפי בע"ח, אדם שבדק את עצמו ואינו נגוע בחוסר התחשבות בחבריו, הוריו ומוריו, ואינו אכזרי כלפי בע"ח, כזה אדם יכול לטעון שמידת הרחמנות הטבועה בו רוצה להגן על החיות, אך יחד עם זאת צריך הוא לגלות התחשבות באותם אנשים שמחכים לתרופה שתפותח…
במכתבך טענת שהניסויים מיותרים ואינם מדויקים, כי אי אפשר להשליך מחזירים על בני אדם. זה ויכוח בגבולות המדע. ישנם אלפי תרופות, שפותחו בהצלחה, ונמצאות היום בשימוש, רק בגלל שנוסו ושובחו על בע"ח. יתכן והמדענים אינם רגישים כמוך, אבל הם אינם סדיסטים שנהנים לנתח עכברים, ואפילו אם גם זה לא, בכל אופן השיקול הכלכלי עומד לנגד עיניהם, והם לא רצים לערוך ניסוי יקר ערך בלי איזו שהיא אחיזה מדעית במציאות. אם הרופאים היו חושבים שהתרופה להריון שהזכרת, תזיק לבני אדם אין ספק שלא היו משתמשים בה. אם מדי פעם יש מקרים בהם דבר שנוסה בהצלחה על בעלי חיים לא הועיל לבני אדם, זהו דבר יוצא מן הכלל, והמדענים לוקחים את זה בשיקוליהם .
אני כשלעצמי משתדל להתרחק מכל מה שמוליד טבע אכזרי באדם. הגמ' מספרת על ר' יהודה הנשיא ששלח עגל לשחיטה, וכעונש על כך חלה שלוש עשרה שנה בכאב שיניים (לפי מדריגתו הגבוהה, חסידותו וצידקותו, כנראה שזה מה שהגיע לו. "הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה"). כי האדם צריך להיות רחמן, וגם אם הוא צריך לעשות משהו, הוא נדרש לעשותו מתוך רחמים. לכן אין בכוונתי להיות שוחט אפילו שמותר לאכול בשר. הרב משה פיינשטיין מחשובי הרבנים בארה"ב כתב שלמרות שמותר להרוג זבובים ופרעושים שמציקים לאדם, בכל אופן ראוי לא לעשות את זה בידים, אלא בפעולה עקיפה שאינה מולידה טבע רע באדם.
לכן כשיש צורך לערוך ניסוי בבע"ח בוודאי שראוי לצמצם את הכאב, על ידי מתן הרדמה או כל פעולה אפשרית דומה, אבל עד שנגיע לחזון הצמחונות, מותר ואפילו צריך להשתמש בבע"ח ואין בזה משום רחמנות להמנע מכך, כי החיות שמחות בהזדמנות שניתנת להם לשרת את האדם, לכך נועדו, וזו התעלות בשבילם.
כל טוב
שמיר, חברים מקשיבים
להשלמת התשובה עייני בתשובה אחרת שלנו על יחס היהדות לצמחונות – https://www.kipa.co.il/noar/q.asp?id=833.