מקורות על נושא הקנאה

בס"ד

{[מהי קנאה?]}


[קנאה במעשה בראשית]
רש"י בראשית פרק ב פסוק ז

ויפח באפיו - עשאו מן התחתונים ומן העליונים, גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים, לפי שביום ראשון נבראו שמים וארץ. בשני ברא רקיע לעליונים. בשלישי תראה היבשה לתחתונים. ברביעי ברא מאורות לעליונים. בחמישי ישרצו המים לתחתונים, הוזקק הששי לבראות בו בעליונים ובתחתונים, ואם לאו יש קנאה במעשה בראשית, שיהיו אלו רבים על אלו בבריאת יום אחד:

וכן ברש"י בראשית פרק א פסוק כו

נעשה אדם - ענותנותו של הקב"ה למדנו מכאן, לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך בהם, וכשהוא דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו, שכן מצינו באחאב שאמר לו מיכה (מלכים א' כב יט) ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו, וכי יש ימין ושמאל לפניו, אלא אלו מימינים לזכות ואלו משמאילין לחובה. וכן (דניאל ד יד) בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא, אף כאן בפמליא שלו נמלך ונטל רשות, אמר להם יש בעליונים כדמותי, אם אין בתחתונים כדמותי, הרי יש קנאה במעשה בראשית:

[קנאת הירח בשמש]
בגמרא חולין דף ס עמוד ב

"רבי שמעון בן פזי רמי, כתיב: בראשית א' ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים וכתיב: את המאור הגדול ואת המאור הקטן! אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך! אמרה לפניו: רבש"ע, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון, אמעיט את עצמי? אמר לה: לכי ומשול ביום ובלילה, אמרה ליה: מאי רבותיה, דשרגא בטיהרא מאי אהני? אמר לה: זיל, לימנו בך ישראל ימים ושנים, אמרה ליה: יומא נמי, אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא, דכתיב בראשית א' והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים, זיל, ליקרו צדיקי בשמיך: עמוס ז' יעקב הקטן שמואל הקטן שמואל א' י"ז דוד... הקטן. חזייה דלא קא מיתבא דעתה, אמר הקב"ה: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח! והיינו דאמר ר"ש בן לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו במדבר כ"ח לה' - אמר הקב"ה: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח.

[בעולם הבא אין קנאה]
בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף יז עמוד א מובא:
" מרגלא בפומיה דרב: [לא כעולם הזה העולם הבא], העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שנאמר: שמות כ"ד ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו".

[למלאכים אין קנאה]
בתלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב מובא:
"אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה - שמות כ אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אמר להן (למלאכי השרת): למצרים ירדתם?, לפרעה השתעבדתם?, תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה - לא יהיה לך אלהים אחרים, בין הגויים אתם שרויין שעובדין עבודה זרה? שוב מה כתיב בה - זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות? שוב מה כתיב בה - לא תשא, משא ומתן יש ביניכם? שוב מה כתיב בה - כבד את אביך ואת אמך אב ואם יש לכם? שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנב, קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא, שנאמר תהלים ח ה' אדנינו מה אדיר שמך וגו'"
וכן מובא במדרש(ויקרא רבה פרשה ט ד"ה [ט]:
"בר קפרא אמר: גדול שלום מה אם העליונים שאין בהן לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות ולא מצות ולא דבבות ולא מחלוקת ולא עין רעה צריכין שלום, עושה שלום במרומיו (איוב כה, ב), התחתונים שיש בהן כל המידות הללו על אחת כמה וכמה".

[רקב עצמות קנאה]
בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קנב עמוד ב מובא הסיפור הבא:
"הנהו קפולאי דהוו קפלי בארעא דרב נחמן, נחר בהו רב אחאי בר יאשיה. אתו ואמרו ליה לרב נחמן: נחר בן גברא. אתא ואמר ליה: מאן ניהו מר? אמר ליה: אנא אחאי בר יאשיה. אמר ליה: ולאו אמר רב מרי: עתידי צדיקי דהוו עפרא? אמר ליה: ומני מרי, דלא ידענא ליה! - אמר ליה: והא קרא כתיב וישב העפר על הארץ כשהיה? אמר ליה: דאקרייך קהלת לא אקרייך משלי, דכתיב משלי יד ורקב עצמות קנאה כל מי שיש לו קנאה בלבו - עצמותיו מרקיבים, כל שאין לו קנאה בלבו - אין עצמותיו מרקיבים. גששיה, חזייה דאית ביה מששא. אמר ליה: ליקום מר לגוויה דביתא! - אמר ליה: גלית אדעתך דאפילו נביאי לא קרית דכתיב יחזקאל לז וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם. - אמר ליה: והכתיב בראשית ג כי עפר אתה ואל עפר תשוב! - אמר ליה: ההוא - שעה אחת קודם תחיית המתים".

[עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה]
בשיר השירים רבה פרשה ח מובא:
"כי עזה כמות אהבה, עזה אהבה כמות שהקב"ה אוהב אתכם הה"ד (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה' וגו', קשה כשאול קנאה, בשעה שמקנאים אותו בעבודת כוכבים שלהם שנא' (דברים ל"ב) יקניאוהו בזרים,
כי עזה כמות אהבה - אהבה שאהב יצחק את עשו הה"ד (בראשית כ"ה) ויאהב יצחק את עשו, "קשה כשאול קנאה, שקנא עשו ליעקב שנא' (שם /בראשית/ כ"ז) וישטום עשו את יעקב,
ד"א כי עזה כמות אהבה, אהבה שאהב יעקב ליוסף שנא' (שם /בראשית/ ל"ז) וישראל אהב את יוסף מכל בניו, קשה כשאול קנאה, שקנאו בו אחיו שנא' (שם /בראשית ל"ז/) ויקנאו בו אחיו,
ד"א כי עזה כמות אהבה, אהבה שאהב יהונתן לדוד שנאמר (שמואל א' י"ח) ויאהבהו יהונתן כנפשו, קשה כשאול קנאה, קנאה שקנא שאול לדוד שנאמר (שם /שמואל א' י"ח/) ויהי שאול עוין את דוד,
ד"א כי עזה כמות אהבה, אהבה שאוהב האיש לאשתו שנא' (קהלת ט') ראה חיים עם אשה אשר אהבת, קשה כשאול קנאה, קנאה שמקנא לה ואומר לה אל תדברי עם איש פלוני והלכה ודברה עמו, מיד (במדבר ה') ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו,
ד"א כי עזה כמות אהבה, אהבה שאהבו דורו של שמד להקב"ה שנא' (תהלים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום, קשה כשאול קנאה, שעתיד הקב"ה לקנא לציון קנאה גדולה הה"ד (זכריה ח') כה אמר ה' קנאתי לציון קנאה גדולה, רשפיה רשפי אש שלהבת יה, רבי ברכיה אמר כאש של מעלה לא האש מכבה למים ולא המים מכבין לאש.

[ציון, יוסף, קנאה = 156]
מדרש תנחומא פרשת ויגש סימן י:
"בא וראה כל צרות שאירע ליוסף אירע לציון,
1. ביוסף כתיב וישראל אהב את יוסף בציון כתיב (תהלים פ) אוהב ה' שערי ציון
2. ביוסף כתיב וישנאו אותו בציון נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיה יב)
3. ביוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים, בציון בא יבא ברנה נושא אלמותיו (תהלים קכו)
4. ביוסף המלוך תמלוך עלינו בציון אומר לציון מלך אלהיך (ישעיה נב)
5. ביוסף ויחלום יוסף חלום, בציון בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים (תהלים קכו)
6. ביוסף הבא נבא אני ואמך וגו' בציון אפים ארץ ישתחוו לך (ישעיה מט)
7. ביוסף ויקנאו בו אחיו בציון קנאתי לציון קנאה גדולה (זכריה ח)
8. ביוסף לך ראה נא את שלום אחיך בציון ודרשו את שלום העיר (ירמיה כט)
9. ביוסף ויראו אותו מרחוק בציון זכרו מרחוק את ה' (יחזקאל כג)
01. ביוסף ויתנכלו אותו בציון על עמך יערימו סוד (תהלים פג)
11. ביוסף ויפשיטו את כתונת הפסים בציון והפשיטוך את בגדיך (יחזקאל כג)
21. ביוסף וישליכו אותו הבורה בציון צמתו בבור חיי (איכה ג)
31. ביוסף והבור רק אין בו מים, בציון ובבור אין מים כי אם טיט (ירמיה לח)
41. ביוסף וישבו לאכול לחם בציון אשור לשבוע לחם (איכה ה)
51. ביוסף וימשכו ויעלו את יוסף בציון וימשכו את ירמיהו בחבלים ויעלו אותו מן הבור
61. ביוסף ויקרע יעקב שמלותיו בציון לבכי ומספד (ישעיה כב)
71. ביוסף וימאן להתנחם ובציון אל תאיצו לנחמני (שם /ישעיהו כ"ב/)
81. ביוסף והמדנים מכרו אותו אל מצרים ובציון ובני יהודה ובני ישראל מכרתם לבני היונים
ומה שאירע ליוסף טובות אירע לציון טובות,
91. ביוסף ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה וציון יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מח)
02. ביוסף איננו גדול בבית הזה ממני בציון גדול יהיה כבוד הבית הזה (חגי ב)
12. ביוסף ויהי ה' את יוסף בציון והיו עיני ולבי שם (ד"ה =דברי הימים= ב ז)
22. ביוסף ויט אליו חסד ובציון זכרתי לך חסד (ירמיה ב)
32. ביוסף ויגלח ויחלף שמלותיו ובציון אם רחץ ה' את צואת בנות ציון (ישעיה ד)
42. ביוסף רק הכסא אגדל ממך ובציון בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' (ירמיה ג)
52. ביוסף כתיב וילבש אותו בגדי שש ובציון עורי עורי לבשי עזך ציון לבשי בגדי תפארתך
62. ביוסף כתיב ואת יהודה שלח לפניו ובציון הנני שולח מלאכי (מלאכי ג)".

[קנאה שמביאה את הגאולה]
ובמדרש במדבר רבה פרשה יג:
"עורי צפון מלמד שהרוחות עתידות להכניס קנאה זו עם זו רוח הדרום אומרת אני מביאה גלות תימן וגלות הגרה וכל הדרום ורוח צפון אומרת אני מביאה גלות צפון והמקום נותן שלום ביניהם והם נכנסות בפתח אחד לקיים מה שנא' (שם /ישעיהו/ מג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני מרחוק וגו'",

[חוסר קנאה של רחל - הביא את הגאולה]
רש"י בראשית פרק ל פסוק א

(א) ותקנא רחל באחותה - קנאה במעשיה הטובים, אמרה אלולי שצדקה ממני לא זכתה לבנים:

ומובא במדרש איכה רבה פתיחתות כד:
"באותה שעה נכנסו אויבים להיכל ושרפוהו, וכיון שנשרף אמר הקב"ה שוב אין לי מושב בארץ אסלק שכינתי ממנה ואעלה למכוני הראשון, הה"ד (הושע ה') אלכה ואשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני,
באותה שעה היה הקב"ה בוכה ואומר אוי לי מה עשיתי השריתי שכינתי למטה בשביל ישראל, ועכשיו שחטאו חזרתי למקומי הראשון, ח"ו שהייתי שחוק לגוים ולעג לבריות,
באותה שעה בא מטטרון ונפל על פניו, ואמר לפניו רבש"ע אני אבכה ואתה לא תבכה, אמר לו אם אין אתה מניח לי לבכות עכשיו אכנס למקום שאין לך רשות ליכנס ואבכה, שנאמר (ירמיה י"ג) ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני נוה וגו'
אמר להן הקב"ה למלאכי השרת בואו ונלך אני ואתם ונראה בביתי מה עשו אויבים בו, מיד הלך הקב"ה ומלאכי השרת וירמיה לפניו, וכיון שראה הקב"ה את בית המקדש, אמר בוודאי זהו ביתי וזהו מנוחתי שבאו אויבים ועשו בו כרצונם,
באותה שעה היה הקב"ה בוכה ואומר אוי לי על ביתי, בני היכן אתם, כהני היכן אתם, אוהבי היכן אתם, מה אעשה לכם התריתי בכם ולא חזרתם בתשובה,
אמר הקב"ה לירמיה אני דומה היום לאדם שהיה לו בן יחידי ועשה לו חופה ומת בתוך חופתו, ואין לך כאב לא עלי ולא על בני, לך וקרא לאברהם ליצחק וליעקב ומשה מקבריהם שהם יודעים לבכות,
אמר לפניו רבש"ע איני יודע היכן משה קבור, אמר לו הקדוש ברוך הוא לך עמוד על שפת הירדן והרם קולך וקרא בן עמרם בן עמרם עמוד וראה צאנך שבלעום אויבים, מיד הלך ירמיה למערת המכפלה ואמר לאבות העולם, עמדו שהגיע זמן שאתם מתבקשין לפני הקב"ה, אמרו לו למה, אמר להם איני יודע, מפני שהיה מתירא שלא יאמרו בימיך היתה לבנינו זאת, הניחן ירמיה ועמד על שפת הירדן וקרא בן עמרם בן עמרם עמוד הגיע זמן שאתה מבוקש לפני הקב"ה,
אמר לו מה היום מיומים שאני מבוקש לפני הקב"ה, אמר לו ירמיה איני יודע, הניחו משה והלך אצל מלאכי השרת, שהיה מכיר אותן משעת מתן תורה, אמר להם משרתי עליונים כלום אתם יודעים מפני מה אני מתבקש לפני הקב"ה, אמרו לו בן עמרם אי אתה יודע שבית המקדש חרב וישראל גלו, והיה צועק ובוכה עד שהגיע לאבות העולם, מיד אף הם קרעו בגדיהם והניחו ידיהם על ראשיהם והיו צועקים ובוכין עד שערי בית המקדש, כיון שראה אותם הקב"ה מיד ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק,
אמר אברהם לפני הקב"ה רבונו של עולם מפני מה הגלית את בני ומסרתן בידי האומות והרגום בכל מיתות משונות והחרבת את בית המקדש מקום שהעליתי את יצחק בני עולה לפניך, אמר לו הקב"ה לאברהם, בניך חטאו ועברו על כל התורה ועל כ"ב אותיות שבה הה"ד (דניאל ט') וכל ישראל עברו את תורתך,
אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע מי מעיד בהם בישראל שעברו את תורתך, אמר לו תבא תורה ותעיד בהם בישראל, מיד באה תורה להעיד בהן, אמר לה אברהם בתי את באה להעיד בהן בישראל שעברו על מצותיך ואין לך בשת פנים מפני, זכרי יום שהחזירך הקב"ה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלך עד שבאו בני להר סיני וקבלו אותם וכבדוך, ועכשיו את באה להעיד בהם ביום צרתם, כיון ששמעה תורה כך עמדה לצד אחד ולא העידה בהן
אמר לו הקב"ה לאברהם יבאו עשרים ושתים אותיות ויעידו בהן בישראל, מיד באו עשרים ושתים אותיות, באה אל"ף להעיד בישראל שעברו על התורה, אמר לה אברהם, אל"ף את ראש לכל האותיות ובאת להעיד בישראל ביום צרתם, זכרי יום שנגלה הקב"ה על הר סיני ופתח בך (שמות כ') אנכי ה' אלהיך, ולא קבלוך אומה ולשון אלא בני ואת באת להעיד בבני, מיד עמדה אל"ף לצד אחד ולא העידה בהן, באתה בי"ת להעיד בהם בישראל ואמר לה אברהם, בתי את באת להעיד על בני שהם זריזין בחמשה חומשי תורה שאת בראש התורה הה"ד (בראשית א') בראשית ברא אלהים, מיד עמדה בי"ת לצד אחד ולא העידה כלום, באתה גימ"ל להעיד בישראל אמר לה אברהם גימ"ל את באת להעיד בבני שעברו על התורה כלום יש אומה שמקיימת מצות ציצית שאת נתונה בראש אלא בני הדא הוא דכתיב (דברים כ"ב) גדילים תעשה לך, מיד עמדה גימ"ל לצד אחד ולא העידה כלום, וכיון שראו כל האותיות שהשתיקן אברהם נתביישו ועמדו בעצמן ולא העידו בישראל,
מיד פתח אברהם לפני הקב"ה ואמר רבש"ע למאה שנה נתת לי בן וכשעמד על דעתו והיה בחור בן שלשים ושבע שנים אמרת לי העלהו עולה לפני ונעשיתי עליו כאכזרי ולא ריחמתי עליו, אלא אני בעצמי כפתתי אותו, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני,
פתח יצחק ואמר רבש"ע כשאמר לי אבא (בראשית כ"כ) אלהים יראה לו השה לעולה בני, לא עכבתי על דבריך ונעקדתי ברצון לבי על גבי המזבח ופשטתי את צוארי תחת הסכין, ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בני,
פתח יעקב ואמר רבש"ע לא עשרים שנה עמדתי בבית לבן וכשיצאתי מביתו פגע בי עשו הרשע ובקש להרוג את בני ומסרתי עצמי למיתה עליהם, ועכשיו נמסרו ביד אויביהם כצאן לטבחה, לאחר שגדלתם כאפרוחים של תרנגולים וסבלתי עליהם צער גידול בנים, כי רוב ימי הייתי בצער גדול בעבורם, ועתה לא תזכור לי זאת לרחם על בני,
פתח משה ואמר רבש"ע לא רועה נאמן הייתי על ישראל ארבעים שנה ורצתי לפניהם כסוס במדבר, וכשהגיע זמן שיכנסו לארץ גזרת עלי במדבר יפלו עצמותי, ועכשיו שגלו שלחת לי לספוד ולבכות עליהם, זהו המשל שאומרים בני אדם מטוב אדוני לא טוב לי ומרעתו רע לי,
באותה שעה אמר משה לירמיה לך לפני שאלך ואביאם ואראה מי מניח ידו עליהם, אמר לו ירמיה אי אפשר לילך בדרך מפני ההרוגים, א"ל אעפ"כ, מיד הלך משה וירמיה לפניו, עד שהגיעו לנהרות בבל ראוהו למשה ואמרו זה לזה בא בן עמרם מקברו לפדותינו מיד צרינו יצתה בת קול ואמרה גזירה היא מלפני, מיד אמר להם משה בני להחזיר אתכם אי אפשר, שכבר נגזרה גזירה אלא המקום יחזיר אתכם במהרה והניח אותם, באותה שעה הרימו קולם בבכיה גדולה עד שעלתה בכייתם למרום הה"ד (תהלים קל"ז) על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו,
כיון שבא משה אצל אבות העולם, אמרו לו מה עשו האויבים בבנינו, אמר להם מהם הרגו ומהם כפתו ידיהם לאחוריהם ומהם אסורים בכבלי ברזל ומהם נפשטים ערומים ומהם מתו בדרך ונבלתם לעוף השמים ולבהמת הארץ ומהם מושלכים לחמה רעבים וצמאים, מיד פתחו כלם ובכו וקוננו בקינות ווי על דמטא לבנן היכי הוייתון כיתמי בלא אבא, היכי דמכיתון בטיהרא ובקייטא בלא לבושא ובלא כסו, היכי סגיתון בטורי ובחצצי חליצי מסאני ובלא סנדלא, היכי טעניתון מובלי טעוני דחלא, היכי הוו ידיכון כפיתין לאחוריכון, היכי לא בלעתון רוקא בפומיכון, פתח משה ואמר ליטא שימשא אמאי לא חשכת בשעה דעאל שנאה לבית מקדשא, אהדר ליה שמשא בחייך משה רעיא מהימנא היכי אהוי חשוכא דלא שבקין לי ולא רפו לי דנקטין לי בשיתין שוטי דנורא ואמרין לי פוק ונהר נהוריך,
תוב פתח משה ואמר ווי על זיוך מקדשא היכי חשך ווי כי מטא זמניה דיחרב והיכלא מכלי ודרדקי דבי רב מתקטלין ואבוהון אזלין בשביה וגלותא ובחרבא,
תוב פתח משה ואמר שבאי אי בחייכון אתון קטולי לא תקטלון קטולא אכזראה ולא תשוון כלאה גמירא ולא תקטלון ברא באנפוהי דאבא וברתא באנפה דאמא דמטא זימנא דמרי שמיא חושבנא חשיב מנכון, וכשדאי רשיעיא לא עבדין הכי אלא מותבין ליה לברא בכנפיה דאמיה ואמרין ליה לאבוה קום נכסיה בכיא אמיה ונתרין דמעתא עלוהי ואבוהי תלה ליה רישיה, ועוד אמר לפניו רבש"ע כתבת בתורתך (ויקרא כ"ב) ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, והלא כבר הרגו בנים ואמותיהם כמה וכמה ואתה שותק,
באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שהיא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני מישיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם?
מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר: בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן!" הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) "כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו", וכתיב (שם /ירמיהו ל"א/) "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו' וכתיב (שם /ירמיהו ל"א/) ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם".