מעמד האשה במגילת אסתר

בס"ד
אני חושב שיש נושא מאוד חשוב והוא

["תהליך מקביל - גאולת ישראל וגאולת האשה"]

באופן אמיתי הנושא הזה קשור בטבורו. ככל שתהליך הגאולה הולך ועולה "מעמד האשה". אחד השלבים היותר הגדולים במעמד האשה בעולם חל במקביל להקמת מדינת ישראל. אפשר לראות בכך מקרה אבל כשרואים את כל ההקשרים שתביאי בעבודתך יהיה אפשר לראות שזה כלל לא מקרי אלא תהליך מובנה פנימי.

אינני יכול להראות את הנימים הסמויות הקושרות בין תהליך הגאולה לתהליך של הפסקה של ניצול נשים בעולם. אבל אם רואים את הקשר הפנימי אפשר לחפש ואולי למצוא את הנימים המחברות. ומכאן את יכולה לדעת כי ככל שיתקדם תמהלך הגאולה בעולם כך ישתפר וישתפר מעמדה של האשה יותר ויותר, בעיקר במקומות שבהם היא מנוצלת ומושפלת עד דכא. וכוונתי גם בעולם המזרחי ששם היא משמשת כשפחה וגם בעולם המערבי ששם היא משמשת כמכשיר לניצול של הנאה ולא כאישיות חלק מצלם אלוקים שמופיעה בשלמות על ידה ועל ידי האיש.

דוגמא מהימים הללו של ערב פורים היא

{[היחס לאשה במגילה] }

היחס לאשה במגילה כפי שהוא משתקף אצל שונאי ישראל ואצל ישראל.

אחשורוש – ידוע ביחסו המדהים לנשים. החל מושתי שנתבקשה להראות העמים והשרים את יופיה. זאת שנשלחה להיות מובאת על ידי הסריסים. כבר לימדה אותנו המגילה שמה שעושים עם ושתי – כך עושות כל הנשים במלכות אחשורוש – מאה עשרים ושבע מדינות – בקיצור כל העולם.

אחר כך בעצת ממוכן (שחכמנו לימדונו שהוא הוא המן המפורסם) צריך להוריד לנשים את הראש כמו שמתוארת עצת ממוכן בצורה מאוד צבעונית בפסוקים הבאים:
אסתר פרק א
(יז) [כִּי יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכָּה עַל כָּל הַנָּשִׁים לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן] בְּאָמְרָם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר לְהָבִיא אֶת וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו וְלֹא בָאָה: (יח) וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס וּמָדַי אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דְּבַר הַמַּלְכָּה לְכֹל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקָצֶ ף: (יט) אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יֵצֵא דְבַר מַלְכוּת מִלְּפָנָיו וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס וּמָדַי וְלֹא יַעֲבוֹר אֲשֶׁר לֹא תָבוֹא וַשְׁתִּי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה: (כ) וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְּכָל מַלְכוּתוֹ כִּי רַבָּה הִיא וְכָל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן: (כא) וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּדְבַר מְמוּכָן: (כב) וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֶל מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְאֶל עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ [לִהְיוֹת כָּל אִישׁ שׂרֵר בְּבֵיתוֹ] וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ:

שורר – מלשון שררה!!!

אחר כך אנחנו מוצאים את יחסו המדהים של אחשורוש שבועל מאות בתולות לבדיקה כל לילה במשך ארבע שנים משנת שלוש למלכו עד שנת שבע למלכו. וגם אחרי שמצא את אסתר הוא ממשיך קצת מתוך התלהבות לחפש עוד נשים עד שהוא נרגע.

אחר כך מוצאים את יחסו המדהים לנשים בכך שאשתו חוששת להגיע אליו ומפחדת למות מידו הנוראה שהרי היא באה והוא לא קרא לה.

אחר כך היא צריכה להתחנן לפניו שהיא היא לא תמות מגזירת המן.

גם המן אנו צדיק גדול בתחום הזה של הנשים. ידועה המעידה הלשונית של המן מול אשתו זרש.

אסתר פרק ה
(יא) וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ [וְרֹב בָּנָיו] וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ עַל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ:
הוא לא צריך לספר לאשתו כמה ילדים יש לו. הוא צריך לחזק את עצמו ומתגאה לפי כולם וגם לפני אשתו בכל כיבושי הנשים האחרות שילדו לו ממזרים. זרש לא שוכחת לו את זה ולכן היא אומרת לו אחר כך:

אסתר פרק ו .
(יג) וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו:

לעומת זאת אנחנו רואים את היחס של היהודים לנשותיהם במגילה החל במרדכי ואסתר שמקשיבים אחד לדברי השני. והיא נקראת לו כמו "בת". (לפי הפירוש שהיתה אשתו).
ואחר כך רואים במגילה שכל השמחה של פורים היא של איש ואשתו – לא של הגברים השוררים בביתם.

אסתר פרק ט
(כח) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר [מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה] מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם:

כמו במגילת אסתר כך בכל מקום ומקום. אפשר לעבור על כל ההסטוריה היהודית ולראות שכל אלה שהיו צרים לנו - היו מנוולים כלפי נשותיהם. וכל מי שהיה גדול בקדושה – היה גדול ביחס לאשתו.
מצרים – נקראת "ערות הארץ".
נבוכאדנאצר שבכלל היה שוכב עם בעלי חיים ועם גברים (שבת דף קמט/ב).

"איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים" אמר רבה בר רב הונא מלמד שהיה מטיל פור על גדולי מלכות לידע איזה בן יומו של משכב זכור"

ובמסכת גיטין דף נו/ב
"טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה מה עשה תפש זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה"

וזאת בגלל שהקללה הגדולה בעקבות חטא הנחש היתה "והוא ימשול בך" והתיקון הוא זה שנאמר בספר הושע פרק ב
(יח) וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְדֹוָד תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי:

לא אדנותו ושררה – אלא אישות ואהבה.

ודבר זה נמצא אצל הצדיקים כבר בימיהם עם נשותיהם במידה מסוימת – כל אחד לפי מידת קישורו לגאולה העתידה בימיו.

בהצלחה