מנהגי טו בשבט

יש מנהגים רבים בעריכת ליל ט"ו בשבט. ספרים וחוברות רבות חוברו לצורך כך, וענינם הוא לברך על פירות העץ. להעדיף פירות משבעת המינים ולהעדיף פירות ארץ ישראל. בין כל פרי ופרי חשוב ללמוד על המצוות התלויות בפירות הארץ. פסוקים ומדרשים על כל פרי ופרי.
הטעם לשמוח בשמחת האילן הוא כי כתוב בתורה "כי האדם עץ השדה" \דברים כ יט\ וזה לא רק פסוק אלא יש בזה גם הלכה שאסור להשחית את עץ השדה, ולא רק ביום של חול אסור לכרות סתם עצים אלא אפילו בעת מלחמה יש לכרות "רק עץ אשר ידעת כי לא עץ מאכל הוא". כיון שלכל עץ יש חיים, "ורחמיו על כל מעשיו", ולכל עשב ועשב יש מלאך שעומד עליו ברקיע ואומר לו: גדל! \בראשית רבא פרשה י\. וחכמינו אמרו שהכורת עץ מאכל שלא לצורך מסכן ח"ו את חייו.
ומכיון שיתירה מידה טובה על מידת פורענות ודאי הוא שהנוטע עץ מאכל מוסיף חיים בעולם "כי תבואו אל הארץ ונטעתם" \ויקרא יט כג\ וצריך כל אדם להתפלל על תנובת השדה ועל פירות הארץ כי בהם תלוים חייו וחיי כל בני אדם, ובהם תלוים חיי כל חי.
הדרך הטובה ביותר לגמול טוב לאילן היא לברך על פירותיו בכוונה ולאכלם בקדושה וטהרה. על כן נהגו לאכול בליל ט"ו בשבט מפירות האילן ובמיוחד מפירות שבעת המינים, ואם יש פירות שגדלו בארץ ישראל ממש - הרי זה משובח.

מהלכות ט"ו בשבט
א.
ט"ו בִּשְׁבָט הוא רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָנוֹת, ולכן אֵין אוֹמְרִים בּוֹ תַּחֲנוּן. כי שמחת האילן משפיעה על שמחת האדם "כי האדם עץ השדה".
ב.
יש נוהגים ללמוד בליל ט"ו בשבט בסדר "פרי עץ הדר". ויש נוהגים להרבות בלימוד עניני מעלת פירות הארץ ומעלת ארץ ישראל כפי הלומדים וכפי הזמן.
ג.
נוֹהֲגִין לְהַרְבּוֹת בליל טו בשבט וביום באכילת פירות האילן ומשתדלים שיהיו הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
ד.
עדיף לאכול מפירות שגדלו ארץ ישראל ולברך עליהם תחילה אם הם מאותו סוג פירות חו"ל \עיין בא"ח מטות ואחרונים\.
ה.
יש להקפיד ביום זה על הברכות שמברך על הפירות שיהיו כדין ויהיו בכוונת הלב כיון שבהם מביא האדם ברכה לפירות האילן.
ו.
כשמברך על הפירות יברך על הפרי החשוב ביותר קודם אם רוצה לאכול ממנו, והחשוב הוא זה המופיע קרוב ביותר לארץ בפסוק "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש". ולכן הסדר הוא: לחם לסוגיו, עוגות, יין, זית, תמר, ענבים, תאנה, רימון, שאר פירות העץ, פירות האדמה, ברכת "שֶהַכֹּל", ברכת הריח. אחרי הברכה אין חשיבות לסדר האכילה.
ז.
לא מתענים בט"ו בִּשְׁבָט

ט"ו בשבט לגבי מעשרות
ח.
כל פרי חייב תמיד בתרומה ובמעשר ראשון, וחייב גם במעשר שני ומעשר עני, יש שנים שחייב במעשר שני ויש שנים במעשר עני.
ט.
שנת תש"ס היא שנת חיוב מעשר עני, ואעפ"כ פרי שחנט בשנת תש"ס לפני ט"ו בשבט - הריהו חייב במעשר שני, כי כל מה שלפני ט"ו בשבט גדל על כחה של השנה החולפת. ואם חנט אחרי ט"ו בשבט - חייב במעשר עני.

ט"ו בשבט לגבי ערלה
י.
כָּל עֵץ מַאֲכָל בשָׁלשׁ השָׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת לִנְּטִיעָתוֹ - הַפֵּרוֹת וְהַגַּרְעִינִין וְהַקְּלִיפּוֹת אָסוּרים בַּהֲנָאָה.
יא.
שָׁלשׁ שָׁנִים אֵלּוּ אֵין מוֹנִים מִיּוֹם לְיוֹם, אֶלָּא אִם נָטַע קֹדֶם ט"ז בְּאָב, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה יוֹם עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה, נֶחְשֶׁבֶת לוֹ הַשָּׁנָה, מִשּׁוּם דְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם הֵמָּה יְמֵי קְלִיטָה, והיותו של העץ שְׁלֹשִׁים יוֹם בְּשָׁנָה - נחשב לו כשנה ראשונה. ומונים עוד שְׁתֵּי שָׁנִים - והפירות שיחנטו אחרי ט"ו בשבט יהיו מותרים \אחרי פדיון\.
יב.
לדוגמא אם נטע לפני ט"ז אב תשנ"ז, נחשב לו עד ראש השנה תשנ"ח כשנה אחת. בראש שנת תשנט תסתיים שנה שניה, ובראש השנה של תש"ס יסתימו שלוש שנות ערלה. אעפ"כ כל מה שיחנוט לפני ט"ו בשבט תש"ס נחשב עדיין ערלה כחלק משנת תשנ"ט. ומה שיחנוט אחרי ט"ו בשבט יהיה נטע רבעי שאפשר לפדותו ולאוכלו \עיין שו"ע יו"ד תצד סע' ה\.