שאלה
רנשאלתי ע"י חבר שלא מכר את חמצו, האם בגלל שהמדינה או בית דין יכולים להפקיע ממונו של אדם, ייתכן שהמכירה המבוצעת ע"י הרבנים הראשיים לישראל מפקיעה את הבעלות של האדם הפרטי על חמצו וממילא חמצו נמכר ?
האם אפשר לתקן תקנה שכזו כדין מי ששכח לערב שיכול לסמוך על הערוב של העיר ?
תשובה
בס"ד
1- אי אפשר לסמוך על כך כיון שהם לא כיונו למכור את חמצו ולא מפקיעים את חמצו וכד' כיון שיש כמה אנשים שאוכלים חמץ בפסח.
2- מהסיבה הנ"ל אי אפשר לתקן תקנה כזו.
לעומת זו ברבנות צפת וברוב הרבנויות מוכרים את החמץ של מי שמינה אותנו שליח ולא הספיק להודיעינו וכן מי שרוצה למכור ושכח וכד' כך אנחנו מוכרים של מישהו יותר מוגדר. "רצה ושכח". אבל לא של כלל ישראל שאינם רוצים בהכרח.
ובודאי שלא רוצים למכור דרכינו כיון שמכרו דרך רב אחר, או שאין להם חמץ וכד'
חג שמח