שאלה
מאפה - לפי מה קובעים עם ברכתו "בורא מיני מזונות" או "המוציא לחם מן הארץ"?
תשובה
א. עיסה שנילושה במשקים שאינם מים (דבש, שמן או חלב), או שעירב בה מיני תבלין - זוהי פת הבאה בכסנין, וברכתה: "בורא מיני מזונות".
ב. אם ניכר בעיסה טעם המשקה או התבלין, אע"פ שהרוב מים - דעת בית-יוסף, שמברך במ"מ; ודעת הרמ"א, שמברך המוציא. זוהי המציאות בחלות או לחמניות מתוקות, ובאנו בהן למחלוקת פוסקים זו. רק אם הן מתוקות מאד - מסתמא המשקה והתבלין רבים על המים, וברכתם לכל הדעות: במ"מ.
ג. כדי לא להיכנס למחלוקת, כתב השל"ה, לאכול חלות או לחמניות מתוקות אלה בתוך סעודה עם פת.
ד. אם קובע סעודה עליהם (כל אחד ואחד כדאית ליה) - מברך עליהם המוציא.
ה. לדעת ערוך-השלחן, האוכל חלות או לחמניות מתוקות במקום סעודה - כגון: בסעודת חתן או במטוס - כיון שהם עיקר הסעודה, ואין שם פת אחרת, מברך עליהם המוציא. רבים חולקים עליו.
ו. פרוסה שמורחים עליה מימרח אינה מאבדת בכך את הגדרתה הראשונה, ומברכים עליה המוציא.
ז. צנימים - אם מלכתחילה היו פת רגילה, שיובשה בתנור או בטוסטר, לא פקעה מהם חובת ברכת המוציא שחלה עליהם לכתחילה. אבל אם נעשו מבצק מיוחד - גם אם נילושו במים ולא במשקים ובלא תוספת תבלין, ברכתם במ"מ.