שאלה
שלום,
אני מדריכה של שבט עמיצור ואצא איתם בע"ה למחנה סיירים יח"ד בעוד שבועיים.
כל מי שמכיר מעט את המציאות בבנ"ע יודע מה אומר המושג 'מחנה סיירים'- בנים-בנות, סיגריות, נרגילות, קללות, חילול שבת (כמובן שזאת לא המציאות המחייבת, אלא שיש הרבה מזה במחנה).
השנה ב"ה המחנה נמצא במגמת עליה, המדריכים לקחו על עצמם להעלות את הרמה ולא לתת יד בשום אופן לדברים מעין אלה בשום צורה, ולהחדיר את התפיסה שמחנה סיירים יכול להיות משהו חזק ונכון. אבל- ברור שעם כל ההשתדלות, גם השנה תהיה פריצות במחנה, ויהיה חילול שבת ויהיו סיגריות- אולי קצת פחות, אבל יהיו.
השאלה שלי היא כללית, לגבי כל המחנה, וכן פרטית לגבי החניכים שלי.
באופן כללי- האם מותר לבנ"ע לקחת אחריות על המחנה הזה, כשהיא יודעת בוודאות שיהיה בו חילול ה' ברמה מסויימת? איך אפשר לעשות דבר כזה? מי יישא באחריות בפני הקב"ה? מי שם את בנ"ע לקבוע שדווקא עכשיו "עת לעשות לה' הפרו תורתך"? בנ"ע עושה את זה מתוך ידיעה שהתנועה הולכת ומתקדמת, הולכת ומשתפרת עם השנים, ושמהמחנה הזה הרבה אנשים כן יתחזקו, יגיעו לאמונה, יתפללו בפעם הראשונה 3 תפילות ביום, ילמדו בפעם הראשונה בבית מדרש של המחנה.
וכאן אני מגיעה לשאלה על החניכים שלי.
מכורח הנסיבות והתנאים בסניף, השבט שלהם מעורב. אני יודעת שבמחנה יווצרו הרבה מצבים לא מתאימים, והאווירה הכללית תהיה של עירוב ושל קלות ראש... למרות זה, חשוב לי שהחניכים יצאו למחנה כדי שיהיו במסגרת בנ"ע, ובע"ה ילמדו המון ויתחזקו בתחומים אחרים, ויחוו חוויות שהכרחיות לדעתי לגביהם (למשל סעודה שלישית בשבת עם כל המחנה, שהיא חוויה מדהימה שעלי השפיעה מאוד בזמנו).
אבל- ישנם חניכים שאני יודעת שיפגעו מזה. שהם לא צריכים את המסגרת הזאת כדי להתחזק, להיפך- הם עלולים רק להיפגע. אני לא רוצה להגיד להם לא לצאת למחנה, ובכך לנתק דווקא את הכוחות הטובים והחיוביים מהשבט.
השאלה היא- האם וכיצד מותר לי לקחת את האחריות העצומה הזאת וכביכול להגיד לקב"ה: "סמוך, יהיה בסדר"...?
תשובה
ב"ה
שלומות!
קראתי את מכתבך בעיון רב ואני חש שהוא יוצא מלב שלם וטהור.
אבל,
לפי דברייך ניתן להעלות עוד עשרות שאלות:
1. מי נתן לנו רשות להקים את המדינה, הרי יש מציאות שעלולה לקלקל רבים וטובים מתוך העם. האם לא נכון היה להשאר בגולה בתוך קהילה סגורה?
2. מי נתן לנו רשות ללכת - כבנים - לצבא. האם אין חשש שיתקלקלו?
3. מי נתן לנו רשות להביא עולים לארץ? עולים שיביאו תרבות קלוקלת ומפריעה לארץ? האם לא נכון לבחון לפני כן מה רמת היראת שמיים של כל אחד ואחד?
4. מי נתן לנו רשות לגור בבית משותף בו מתגוררים אנשים ברמוןת דתיות שונות?
אלא, אנו צריכים להעמיק את הציווי של "תמים תהיה עם ה' אלוקיך". אנו צריכים, מתוך תמימות וסיעתא דשמיא לעשות כל מה שרק אפשר כדי להופיע את שם ה' בעולם.
אם יש תודעה של שליחות, אם יש תודעה של עשיה, אם יש תודעה של רצון להתקדם - הרי שאז יש מגן בפני כל הפורענויות. אני רגיל לחזור ולספר על מה שהסביר לי הרב צפניה דרורי כפרש בפני את הגעתו לקרית שמונה. שם, היה המצב שונה. לא היתה ישיבה, לא היתה קהילה. וכולם שאלו מה יהיה עם הילדים. אמר לו הרב צבי יהודה זצ"ל: "מי שיש לו מסירות נפש לכלל, מובטח לו שילדיו לא יפגעו", לכן, אני לא מבין את הבסיס לשאלה. בני עקיבא היא תנועה קדושה ששנתה את פני החברה.
צריך להגיד את האמת: בלי בני עקיבא לא היו ישיבות הסדר, לא היו התנחלויות, לא היו כל כך הרבה רבנים.
מי נתן למייסדי בני עקיבא את הזכות להסתכן?
כולנו עושים הכל כדי להופיע את האידאלים הקדושים שלנו בחיים. אני בטוח שמי שמשדר עוצמה ואמונה, להט ובטחון מסוגל להגיע רחוק!
צאי לדרך, קחי את כולם, הטילי עליהם תפקידים ואתגרים ובעז"ה תראי ברכה ואור.
בברכה,
שי