שאלה
אם יש איסור הסתכלות, אז מה ההבדל בין מורה לבין בן נוער?
תשובה
ב"ה
שלום לך!
שאלתך גרמה לי לשתי תחושות הופכיות. מחד - אני חש בהתרגשות גדולה לנוכח העוצמות המתגלות מכוחן של שאלות אלה. יש כאן ביטוי לחיפוש של חיים שלמים ללא פשרות. את רוצה לבנות קומה שלמה של חיים רוחניים ולכן אינך מוכנה להתפשר. כל מציאות החיים צריכה להתברר על פי האידאל שבו את מאמינה.
מצד שני, אני מרגיש שיש רעיון פנימי הגנוז לכל אורך התורה, הנביאים, דברי חכמים ראשונים ואחרונים.
אני מתכוון לחכמה מוסרית וערכית הבאה לידי ביטוי במילה אחת - א י ז ו ן.
הרי אם נלך עם הכיוון אותו התווית בשאלתך, נוכל לומר שאסור ללכת לרופא, לבנק או לחנות ולחילופין - אין ללכת ברחוב, וכו' וכו' והרי התורה היא תורת חיים?!
לכן, נראה לי שמה שהתורה אסרה זה התבוננות לצורך הנאה ולא הסתכלות שגרתית הנובעת ממשא ומתן הנובע ממפגש שהחיים מזמנים לנו.
כעקרון\ מעשיהם של חכמים נעים בין שני צירים. מחד- מצינו תיאור קדוש של אחד מרבותינו עד כדי כך שבשעת החתונה נשא את הכלה על כתפיו. היתכן?! אומרים חכמים: הוא התייחס לאישה כאל קרש, מקל. היינו - הוא היה מגוייס לתפקיד שאותו נטל על עצמו : לשמח חתן וכלה. לכן, אין לחשוש.
כמה מאתנו זכו להגיע להכרה זו?
מדרגה גבוה עוד יותר אנו מוצאים אצל אברהם אבינו שאומר לאשתו: "עתה ידעתי כי אישה יפת מראה את". מה זאת אומרת, עד עכשיו לא ידעת איך נראית אשתך?! אלא, עד לאותו שלב, אברהם לא הבין שצורת ההתבוננות שלו שונה. הוא ידע שהיא יפה, אבל הידיעה הזו לא גרמה לו לתופעות הנגרמות לשאר בני אדם.
מצד שני, חכמים הקפדו באיסור שמירת העניים ובעיקר יש להקדיש צוויה של התורה הקדושה: "ולא תתורו אחרי ללבכם ואחרי עיניכם".
ישנו מושג הלכתי: "באומנותיה טריד" הכוונה היא שכאשר האדם עוסק במלאכה הוא לא פנוי למחשבות זרות. לכן, אף שראוי לאישה ללכת לרופאה כשמדובר בטיפולים חושפניים כאלה ואחרים, מכל מקום אם יש רק רופא, או שהוא טוב יותר, אין בכך איסור. מדוע? הרופא טרוד במלאכתו!
זהו איזון נכון בין איסור גורף לבין היתר חסר מעצורים שעלול להוביל לקלקולים קשים.
גם המחנך, טרוד בשליחותו הקדושה. ועלייך - להיות מטרידה, בשאלות מתוך רצון להמשיך ולברר לאמיתתה של תורה ותהי ברכת ה' עלייך ועל כולנו.
בברכה,
שי