שאלה
שלום לכבוד הרב.
יש נושא שמאוד מטריד אותי, ואני בתקווה לפותרו לקראת השנה החדשה..
בעבר, מאוד חיזק אותי שאנשים סביבי אמרו לי כמה אני מיוחדת ומעולה.. (איני באה להחמיא לעצמי, הכל מאיתו ית', וזה לצורך השאלה..)
כל חיי הייתה לי נטיה להצטיין בכל אשר פעלתי, ב"ה, ואכן זכיתי בחסדי ד' להישגים גבוהים.
הזמן חולף, ואיתו הבנתי כמה קשה לבחורה 'מעולה' למצוא בן זוג טוב ומעולה, שיעמוד בציפיות שלה מעצמה וממנו, שיהיה 'בגובה' שלה, או מעליה, שהוא ימשוך אותה קדימה (ולא לקחת על עצמה 'פרויקטים' של חיזוק בחורים), וכמה קל לבחורה פשוטה יותר להיפגש עם בחור פשוט, ולבנות בית נאמן...
ניסיתי, ניסיתי להקטין את עצמי, להקטין ציפיות, להיפגש עם בחורים 'פשוטים'- והם עצמם אמרו לי שאני מיוחדת וצריכה מישהו גדול יותר מהם, וזה כבר ממש מייאש, ח"ו. אני בוטחת בהקב"ה שזיווגי מוכן לי, ושהוא יתאים לי באמת, ואוכל בעז"ה להוציא איתו את כוחותיי אל הפועל.
גם לי יש עוד המון מה לתקן- עדיין לא התחלתי, וכל פעם מחדש מצחיק אותי שאנשים רואים בי איזו דמות לחיקוי.. מי אני בכלל? רק ד' יראה ללבב.
אני תוהה- מדוע להיות טובה, מעולה, רצינית? מדוע? מדוע לא להיות עוד בחורה רגילה, כמו כולן, לכאורה מה יוצא לי מזה.. אני יודעת שאלו כוחות שד' נתן, ואל לי למעול בקודש, וזו אכן מעילה, ולפני מונחת פסקתו של הרב קוק זצ"ל באורת התורה, שאל לאדם להתעצל ולהתפחד, אם יש לו אפשרות והכנה לגדול, שזהו מאסה של תורה ומאסה של תורת ד' הראויה לו...
ואולי זה דומה לשאלה למה להיות יהודי, מהעם הנבחר, לכאורה הרבה יותר קל להיות גוי בלי מחוייבות לעולם (לא כמו של ישראל, לפחות).
ד' שולח לי שליחים שיחזקוני, יעודדוני,
אך כאמור, כבר לא מחזק אותי לשמוע כמה אני 'טובה'. אדרבה..
מה עליי לעשות כדי לשמוח במתנת ד', לא להיות כפוית טובה, ולרצות שוב במצוינות?
תודה רבה עד בלי די, לשליח ד',
ובברכת שנה טובה לרב ולכל בית ישראל.
תשובה
בס"ד
את מכירה את המשפט שאומר "כל הגדול מחברו - יצרו גדול ממנו".
זה המשפט שאומר אותו רבי יהודה הלוי בספרו "הכוזרי" במילים אחרות "הלב שהוא רב החיות מכולם - הוא גם רב החוליים מכולם".
ולכן אם את מיוחדת את חייבת ללמוד איך לחיות עם זה בלי לתת למישהו הרגשה שאת מעליו. כל גדולי ישראל הענקיים ידעו שזה הכלל הראשון. ראי נא איך אחותו של משה רבינו מרגישה כלפיו שהוא בגובה שלה. איך הוא נתן לכולם את ההרגשה שהוא כמותם בערך.
הענין הוא שהוא בעצמו חשב כך. "ונחנו מה". ואם כך הוא דיבר עם אלוקים - כנראה שכך הוא חשב באמת.
לכן אפילו אם את מיוחדת. אפילו אם את כמו ה"לב" של החברה. את צריכה לדעת שמצד אחד אי אפשר ללב לא להיות לב. מצד שני אל ללב לחשוב שהוא יותר טוב מאחרים.
זהו "לפתח חטאת רובץ" עץ הדעת שאכל אדם הראשון שהוא נתן לו מודעות למצבו. אבל הוא לא יכול להמלט ממנו.
המזל הוא של"לב" עצמו אין מודעות עצמית ולכן הוא לא מתגאה על אחרים. שאם היה יודע את חשיבותו - היה הולך לנוח קצת. מה שהוא יעבוד כל הזמן ואחרים ינוחו.
מזל ענקי שגם לעצים או לבעלי החיים אין להם גאוה או תאווה למעלה ממדרגתם. הם לא אכלו מעץ הדעת ולכן הם גם לא בבעיה מהסוג שדיברת עליה.
האדם שמודע למידותיו או לכשרונתיו ועלול להתגאות בליבו ולכן הוא בסכנה. אבל האדם יכול להביא את עצמו למיצוי כוחותיו ולהרגשה כי הוא כמו עץ השדה. שימי לב כמה הרבה עשה אברהם אבינו ולבסוף אומר "ואנכי עפר ואפר".
כמה עושה דוד המלך ואומר לאלוקים "ואנכי תולעת ולא איש".
ואני יכול לספר לך כי כל ימי גדלתי בין חכמים גדולים וענקים ועצומים. וראיתי שככל שהרב יותר ענק ויותר אציל. כך הוא יותר ויותר מצניע את עצמו.
גם לך אני אומר. המשימה שלך היום היא להיות ענקית ולהיות כחד האדם גם במחשבתך. כי אם במחשבתך תחשבי שאת ענקית - את בבעיה.
אם במחשבת תרגישי שזו תפקידך - את בדרך הנכונה.
אל תסתכלי על עצמך מבחוץ להעריך את עצמך. כך את עלולה ליפול בגאוה ולמעשה את כבר בתוכה.
תסתכלי רק על מה שאת צריכה ויכולה לעשות.
המלצתי על ספר מסילת ישרים שהוא מעולה בתחום הזה. ואע"פ שאני מניח כי כבר קראת אותו כמה פעמים - הוא הספר המעולה בשביל כולנו.
ברכה והצלחה. ונשמח לשמוע ממך בשורות טובות.