מה רע בנזם באף?

בס"ד

שלום לך שירה.

לפני שנדבר ספציפית על נזמים ופירסינג, נדבר קודם על הצניעות באופן כללי.

הצניעות היא ללא ספק אחד מיסודות היהדות. יש קשר בין השמירה על הצניעות לבין ההצטיינות של עם ישראל במשך כל הדורות בתחומי הרוח. גם כשהיינו משועבדים לאומה המצרית, שהיו שטופים בתאוות זימה ובגילוי עריות כאומה המצרית, לא נסחפנו אחרי מנהגם ושמרנו על הצניעות, ומתוך אותה שמירה על הצניעות זכינו לעמוד לפני הר-סיני ולקבל תורה מן השמים.

הפריצות מדגישה את הצדדים הגופניים-חומריים שבאדם, ואילו הצניעות מדגישה את היסוד הרוחני נשמתי שבאדם.

[אין לנו התנגדות לצדדים החומריים גשמיים שבחיינו], להיפך, לכל תחום יש ערך ומקום. אבל מי שאינו שומר על הצניעות, חוטא, בעל כורחו, בהדגשה יתירה של החומריות על פני הרוחניות, ושל הגוף על פני הנשמה.

ולמה זה כל כך הכרחי?

משום שהרוחניות מטבעה נסתרת, וכדי לעמוד על טיבה של הנשמה, יש להעמיד את הגוף במקומו הראוי לו, ולא להדגישו ולהופכו לעיקר.

יסוד נוסף לצניעות, הוא השמירה על האופי הלאומי המיוחד שלנו. איסור התורה "ובחוקתיהם לא תלכו" (ויקרא יח,ג), מכוון לכך שלא ננהג כפי מנהג הגויים, ועיקר ההבדל שבין ישראל לעמים התבטא תמיד בשמירת הצניעות. במלים אחרות, הפריצות מטשטשת את הסגולות והמעלות המיוחדות של בן האומה הישראלית.
[הצניעות אינה מתבטאת רק בשמירה על ההלכות אלא היא משהו פנימי הקשור לאופי ולאישיות של האדם]. לכן צניעות אין משמעותה רק לא לחשוף מקומות מסויימים בגוף, אלא גם לשמור על ענווה ולא לעשות דברים הגורמים להתבלט, ובמיוחד לא דברים המבליטים את גופו של האדם או יופיו. אין הכוונה כמובן שאסור לאדם ללבוש בגדים יפים, אלא שלא ילבש בגדים יפים יותר מהמקובל, או בגדים חריגים המושכים את תשומת הלב. לכן גם ישנו איסור ללכת בבגדים אדומים (רמ"א יו"ד סי' קע"ח). הצבע האדום מבטא יותר מכל הצבעים את הפריצות והגאווה.

בדורה של רבקה היה מקובל ללכת עם נזם באף ולכן אין בכך כל בעיה, זה לא מושך תשומת לב חריגה, אך היום זה כן ימשוך תשומת לב (הרי בשביל כך שמים את זה), ולכן צריך להימנע מכך וכמובן גם מפירסינג.

כל טוב.