שאלה
שוב שלום
האם באמת תפילתנו נועדה לבקשות ולהשתפכות הנפש לפני קוננו ? דבר זה לא נראה הגיוני, שהרי אם באמת התפילה נועדה לנ"ל אזי תפילות רבות ("לפי הרגשת הלב") היו מחוברות והרי מצינו שגם חתן ביום כלולתו וגם אבל החוזר מבית עלמין - אותה תפילה היא. ונוכל גם לומר שבנאדם שמתפלל ו"מכוון" תפילתו לשם הצלחתו - זוהי תפילה אשר נועדת לשים אותו במרכז ואמורה לשרת את צרכיו האינטלקטואליים או נפשיים ! בעצם בתפילה זו ניתן לומר שהאדם עובד את עצמו, נותן שירות לעצמו בתפילה, ואין בה שום מאפיין של קבלת עול מלכות שמיים ועבודת הבורא.
לכן, התפילה שנמצאת בסידור מותירה רק חלל קטן ל"בקשות אישיות" וגם זה לא לדרך קבע, ולכן התפילה המצויה בסידור היא אינה תפילה שהאדם דורש להתפלל אותה אלא תפלה שהוא נדרש להתפלל אותה, ותפילה זו היא תפילת קבע, כלומר, אין היא משתנית בהתאם לתנאים ולמצבים שונים בחייו של אדם, ולמרות שאין שני בני אדם בעולם שצרכיהם הנפשיים והגשמיים שווים ולמרות זו - עמידתם לפני המקום במילים שווה, וגם באותן שעות ובאותן נוסחאות, וגם בחייו של אדם אין שני רגעים הזהים לגביו ולמרות זאת - אותה תפילה (להבדיל ממועדים ומחגי ישראל).
לכן יוצא מפה, שהתפלה אינה נועדה להשתפכות הנפש הספונטאנית ופורקן לרחשי ליבו של אדם, אלא, דבר שהדת דורשת וקובעת אותו ללא התחשבות במצבו של אדם.
התנא אמר :"אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום" - ודעה זו לא נתקבלה אלא הדעה המנוגדת !
"תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו" - זו נראית תפילה ספונטאנית שהאדם מתפלל על דעת עצמו, היא אמנם מותרת, אבל לדעתי כמובן, בגדר של "אינו מצווה ועושה".
גם העובדה שהנוסח של התפילה - בקשות על כלל ישראל, ותשבחות - אינה נוגדת את האמור, שכן, זו הצורה הריטואלית שתקנוהה חכמים ונקבעה לצורת העבודה שבה האדם עובד את הקב"ה.דברי הרמב"ם הם כמו שיש טעם (עמוק ונשגב מבינתנו) לשני כבשים או שלשה עשר פרים כך יש טעם עמוק ונשגב לצורת התפילה.
אין לחובה הדתית של תפלה בכוונה מובן, והכוונה האמיתית היא שיתכוון אדם לעבודת ה' ולא שיטב לו בחיים, כלומר, אדם לא מתפלל להתערבות של הקב"ה בעולם, שכן, העולם הוא "עולם כמנהגו נוהג" לדעתי, אמרה זו שהעולם (טבעו של עולם) כמנהגו (הנוהג שטבע בו הקב"ה) נוהג ואין דרך אדם לשנותו ע"י תפילות ובקשות אישיות לטובתו האישית, עליו לעבוד את
תשובה
ב"ה ט"ו באב תשס"ב
לקובי שלום!
נהניתי לקרוא את דבריך. התפלה הקבועה תוקנה על ידי אנשי כנסת גדולה בתחילת ימי בית שני, לאחר מכן נוספו יחידות לתפלה כפי שהיא מופיעה בסדורי התפלה.
מטרת התקנה הייתה באמת לעצב סדר קבוע של עבודת ה' לכל אחד מישראל, במיוחד בעקבות הידיעה הברורה שבית המקדש השני לא יעמוד לנצח, עם ישראל עתיד להתפזר לארבע כנפות תבל, ויש צורך הכרחי ליצור מסגרת מחייבת כל אחד מישראל לעבודת ה'. אלמלא תקנות אלו איננו יודעים כיצד עם ישראל היה יכול להתקיים עד ימינו. זה נכון שתפלה קבועה יש בה בעיה כיון שמטרת התפלה היא קרבה לה' והשתפכות נפש, ולכן ההלכה מאפשרת לכל אחד להוסיף בתפילת עמידה מעין כל ברכה וברכה, וב"שומע תפלה" יכול אדם לשאול את כל צרכיו. אדם יכול לומר פרקי תהילים ככל שהוא רוצה, ויש בכך מעלה גדולה, ובאמת יש לעודד מגמות אלו, אבל לא על חשבון התפלה הקבועה, כיון שלא כל אדם מסוגל לחדש בתפלה, וגם אדם המסוגל לא כל יום יש לו את היכולת והזמן לעשות זאת,ולכן התפלה הקבועה שומרת את הקשר החי בינו ובין הקב"ה.
בברכת התורה
בניהו ברונר
צפת