שאלה
1. בשו"ת באתר זה, ראיתי שנשאלת שאלה זו:
"אני וחברה שלי מקיימים יחסי מין אך עדיין לא נשואים. האם היא צריכה לטבול קודם?"
תשובתך היתה: "אסור לה."
לא ברורה לי התשובה, הרי אם האשה תטבול, לפחות הם לא יעברו על איסור כרת, ובנוסף, הרי בש"ע (הגה בש"ע אה"ע כו, א ) מובא שיש שסוברים שבכלל אין איסור תורה שאדם ייחד לו פנויה שתטבול בשבילו כי זה נחשב פלגש שמוזכרת בתורה.
אז נכון שבשלב מסויים אסרו שפנויות תטבולנה (נדמה לי שדוד המלך), אבל האם התקנה של דוד המלך יותר חמורה מאיסור כרת?, ומאיסור תורה?(כי הרי לא נראה שהשואל מתכוון להפסיק לקיים יחסים, אלא שוקל להקפיד על טבילה).
אודה אם תבהיר לי את הנושא.
2. אותו דבר לגבי אשה ששאלה אותך לגבי חברתה שרוצה לשמור על טהרה ובעלה מתנגד. השאלה היתה האם לפחות האשה תטבול לאחר 7 ימים מתחילת המחזור (לכך הבעל לא יתנגד), כפי שהתורה מחייבת במקור. גם אז ענית שלא.
איך יתכן שסייג שהתווסף עם השנים, כדי להגן על שמירת המצווה המקורית ( הרי הוספת "7 נקיים" זה רק התווסף במשך הדורות, מהתורה צריך רק לחכות 7 ימים מתחילת המחזור ואז לטבול), כאילו "מבטל" את המצווה שהוא בא להגן עליה, באופן שעדיף שאשה לא תשמור על טהרת המשפחה כלל, מאשר שתשמור על המצווה במתכונת שמוזכרת בתורה. הרי גם בעבירות יותר "קלות" קודם חשוב לא לעבור על דין תורה, קל וחומר לגבי עבירה זו שהיא כל כך חמורה, של כרת, של "יהרג ובל יעבור", כיצד ניתן "לבטל" אותה מפני החומרה של "דת יהודית"?
3. שאלה נוספת, אם דוד המלך אסר על פנויות לטבול, אז האם בזמן בית המקדש אכן פנויות לא טבלו? כלומר: האם פנויות לא התקרבו לקודשים, לא הגיעו לבית המקדש (כי כל הפנויות היו בטומאת נידה תמיד)?
אודה על תשובתך.
תשובה
דברייך מתמקדים בשאלה מדוע איני מתיר איסור קל כדי להציל אדם מאיסור חמור – בספר עקידת יצחק על התורה (שער כ) וכן בתשובות הריב"ש (סימן תכה) הנדון הוא אם כדי להציל את הנוער מלבוא על אשת איש, שהוא איסור חמור, מותר להושיב זונות טבולות, שהוא איסור קל יותר. פרנסי העיר רצו כדי להציל את הנוער מאיסור חמור(אשת איש) לאפשר לרווקות לטבול, ולשלם להן משכורת מהקהילה. רבי יצחק עראמה (בעל עקידת יצחק) וכן הריב"ש אסרו זאת בתוקף.
מה שאדם עושה בחייו הפרטיים זה דבר אחד, לנו אין רשות ארגן זאת באופן ציבורי. וכיוון שהחשש להשלכות בשני המקרים הוא גדול, דהיינו שטבילה תמריץ בנות צעירות לטבול ולקיים יחסי מין, ונשים נשואות ילמדו מאותה אשה שאין זה חמור לטבול ביום השביעי לווסת, צריך זהירות רבה מאד בנושא שלגביו יש השלכות ציבוריות.
לדוגמא: תורם חילוני גדול של ש"ס נהג לבוא בשבתות ולהתפלל, אלא שהיה מגיע ברכב. שאלו את הגר"ע יוסף אם ראוי להתיר לו לבוא באופניים, שאיסורם קל מאיסור והשיב להם הגר"ע יוסף שהדבר דומה לאדם שידו העלתה נמק והרופאים רוצים לקוטעה כדי להציל את כל הגוף, אלא שהחולה הוא בגיל מבוגר, ועצם קטיעת היד יש בה כדי לקפח את חייו, ולכן צריך ישועה ברוב יועץ כיצד לנהוג, אם לנתח ובזה לקפד את חייו, או להשאיר אותה , מה שעשוי להביא למותו של החולה אחר כך. לענייננו. כיוון שקיים חשש שאם יורו היתר לתורם להגיע באופניים לביהכנ"ס בשבת, ילמדו העם שרכיבה על גבי אופניים בשבת מותרת, זו כבר סיבה לאסור.
למשל בשו"ת יחווה דעת (ח"ג סימן לח) דן אם מותר לארגן אכילת בשר בתשעת הימים כדי שלא יכשלו באכילת בשר טרף. וכיוון שאין כל מקרה דומה לחבירו, בשאלה הראשונה להתיר לבת לטבול כדי לקיים יחסי מין אסרתי, ובנוגע להצלת אשה נשואה מאיסור כרת, לא סתמתי את הגולל, אלא השבתי לחברתה ששאלה זאת שבאתר אי אפשר להורות להיתר אלא שתתקשר אלי בטלפון.
הערה: דוד המלך ובית דינו גזרו ייחוד עם פנויה.